וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"עצמתי את העיניים, וחיכיתי למוות": אלי-ה כהן על רגעי האימה שאי אפשר לשכוח

עודכן לאחרונה: 4.10.2026 / 9:40

בשיתוף ערוץ הידברות

עודד הרוש פגש את שורד השבי אלי-ה כהן, ושמע ממנו על רגעי האימה לפני החטיפה לעזה; על המחשבות, התובנות והדיבור עם אלוקים בכל שלב; ועל החזרה לשגרה לאחר 505 ימים בשבי חמאס. צפו

הכל התחיל בבוקר שמחת תורה. אלי-ה ובת זוגו זיו היו בעיצומו של בילוי במסיבת הטבע, עד שהמוזיקה נפסקה ושמי הארץ התמלאו ביירוטים ובטילים. הם מיהרו להימלט, אך כשהדרך נחסמה, בחרו לעצור במיגונית הקרובה במחשבה שאולי שם יהיו מוגנים. במהרה הפכה המיגונית למלכודת מוות, כשיותר משלושים מחבלים חמושים בטילי RPG ורימונים הקיפו אותה.

בתוך התופת הזו התבלטה גבורתו של ענר שפירא ז"ל, שהדף החוצה רימון אחר רימון, עד שנפל בעודו מגן על יושבי המקום. אלי-ה, שפעל מתוך אינסטינקט הישרדותי, כיסה את עצמו ואת זיו בגופות חבריו כדי להתגונן מהרסיסים - חוויה קשה שאותה הוא נושא עמו עד היום. כשהמחבלים פרצו לבסוף פנימה, אלי-ה עצם את עיניו בחוזקה וחיכה למוות. במקום זאת, הוא עלה על טנדר עם מחבלים שחטפו אותו לעזה.

505 ימים מתחת לקרקע

במשך 505 ימים ארוכים סבל אלי-ה מרעב, מפציעת ירי ברגלו, מכליאה בתנאים קשים וממשחקים פסיכולוגיים של שוביו. בחושך המוחלט של המנהרות, כאשר נשללה ממנו כל זכות בחירה בסיסית, הקשר עם הבורא הפך למציל החיים שלו.

אלי-ה מתאר איך ניהל מעין "משא ומתן" יומיומי עם ה' - החל בבקשות קטנות כמו מים ועד לחיזוק רוחני מתמיד והקפדה על אמירת תודה על כל רגע. מנטרת חייו הפכה ברורה: "אני אהיה בסדר, אתה איתי". גם הידיעה שעם ישראל נלחם עליו בחוץ והתקווה ששאב מעוצמת תקיפות צה"ל נתנו לו את הכוח שלא לוותר.

שיקום, זוגיות ובחירה בטוב

רגע השחרור זימן את הפגישה המרגשת והבלתי צפויה עם זיו. לשניהם נאמר בשבי שהשני אינו בחיים, והמפגש ביניהם היה בבחינת "תחיית המתים", לדבריו. בני הזוג הבינו מיד שהם צריכים להכיר זה את זו מחדש, ונגשו לשיקום הנפש כאל משרה מלאה, עם פתיחות מלאה, פגישות קבועות וטיפול מעמיק.

לצד האושר וההחלטה להתחתן, אלי-ה מתמודד עם פוסט-טראומה קשה ועם הזיכרונות שלא מרפים לרגע. כדי לעבד את החוויה ולהנציח את חבריו, הוא הוציא את ספרו "מופוואדאת" בתוך חודשים ספורים מיום שחרורו. המסר שלו חד-משמעי: לא להתרגל לשפע החומרי, אלא להעריך את הדברים הבסיסיים ביותר שהחיים מעניקים לנו בכל בוקר מחדש.

"אני קם בבוקר ויכול ללכת לשירותים לבד, לבחור מה לאכול ומה לשתות - יש לי הכול בחיים", הוא אומר, ומוסיף שמדי יום הוא מקפיד לומר: "אבא שבשמיים, תודה רבה על מה שיש לי, על מה שאין לי... אני אהיה בסדר, אתה איתי".

בשיתוף ערוץ הידברות
  • חטופים
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully