"מהחלון שמענו 'איטבח אל יהוד'": דוד ג'רבי בסיפור מטלטל

ד"ר דוד ג'רבי חוקר את נבכי הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה, אך סיפור חייו האישי הוא דרמה היסטורית שחוצה גבולות. בראיון עם עודד הרוש, הוא חושף את רגעי האימה בלוב, הפגישה הדרמטית עם מועמר קדאפי, והמאבק הבלתי פוסק להבאת עצמותיהם של יהודי לוב לקבר ישראל.

ילדות פסטורלית

ד"ר דוד ג'רבי נולד וגדל בלוב תחת שלטונו של המלך אידריס. הזיכרונות הראשונים שלו מציגים מרקם חיים מורכב אך סובלני יחסית: שבוע עבודה שחילק את זמנו בין המואזין המוסלמי, התפילה היהודית בשבת והצלצולים של יום ראשון בכנסיות האיטלקיות. אולם הפסטורליה עמדה להתרסק באחת.

נקודת המפנה הגיעה ביוני 1967, בעיצומה של מלחמת ששת הימים. בעוד תושבי לוב האזינו לדיווחים הכוזבים ברדיו על ניצחון ערבי מוחץ ומחיקתה של ישראל, ההמונים יצאו לרחובות בקריאות "אִטְבַּח אל-יַהוּד" (טבחו ביהודים).

בתוך הבית פנימה, כשהמשפחה מסוגרת ומבועתת, הצילה אותם עובדת הבית המוסלמית שמנעה מהם לצאת אל מותם. זמן קצר לאחר מכן, בתי יהודים הועלו באש, ורכוש רב נבזז. עבור קהילה וותיקה ששכנה בלוב אלפי שנים, היה זה האות לעזוב ולמצוא מחסה באיטליה ובארץ ישראל.

פגישה עם הרודן

שנים לאחר מכן, בשנת 2002, התברר כי דודתו של ג'רבי, דבש רינה, (שכולם חשבו שנפטרה) היא למעשה היהודייה האחרונה שנותרה בלוב. כדי להגיע אליה ולחלץ אותה, נדרש ג'רבי להיפגש פנים אל פנים עם מועמר קדאפי, מנהיגה האכזר של לוב ששמו נקשר בטרור בינלאומי.

קדאפי, שחיפש דרכים לכרות בריתות ולבצע נורמליזציה עם ארצות הברית, דרש מג'רבי לשמש מעין שליח פיוס מדיני באמריקה. בתמורה, הותר לג'רבי להיכנס ללוב באבטחת VIP.

"שאלו אותי אם לא פחדתי," מספר ג'רבי. "פחדתי בהתחלה, אבל אחר כך הפחד ירד והאמונה עלתה".
כשהגיע לבית האבות שבו הוחזקה דודתו במצב קשה וללא תקשורת, התרחש רגע מכונן. ג'רבי הניח עליה מגן דוד קטן שלקח איתו בסתר. מיד לאחר מכן, האישה שלא הוציאה הגה משפתיה במשך זמן רב, פתחה את פיה, זיהתה אותו ואת משפחתה, ואף ניהלה שיחה צלולה על חגי ישראל הקרבים - אירוע שצוות המקום הגדיר כנס של ממש.

המאבק שלא נגמר

למרות הצלחת חילוץ הדודה, הסיוט סביב בתי העלמין והמורשת היהודית בלוב המשיך לרדוף את ג'רבי. בשנת 2007, בעודו מנסה לשוב ללוב עם מזוזות ותשמישי קדושה כדי לשקם את בתי הכנסת ההרוסים, הוא נעצר בשדה התעופה בבנגאזי על ידי גורמי ביטחון עוינים שחשדו שהוא מרגל. כשהם הקיפו אותו ושאלו באיומים על הטלית והתפילין שלו, שלף ג'רבי את הטלית, התעטף בה באומץ מול עשרות חוקרים חמושים, והצהיר כי הוא מפחד רק מהקדוש ברוך הוא. לאחר שעות של מתח, הוא שוחרר וגורש למלטה.

עד עצם היום הזה, מאבק חייו של ד"ר ג'רבי לא תם. בתי העלמין היהודיים בלוב נותרו פרוצים, וחלקם נהרסו עד היסוד. למרות המגעים הדיפלומטיים והמגעים החשאים שניסה לקדם לאורך השנים מול גורמים שונים, חלומו הגדול נותר בעינו.

"החלום שלי הוא להוציא את העצמות משם ולהביא אותן לקבורה מכובדת בהר הזיתים", משתף ג'רבי. "אני עושה את זה כדי שכשאעלה למעלה, הנשמות שסבלו שם לא ישאלו אותי: 'למה ראית והיית אדיש? למה לא עשית משהו?'".

עד שיימצא פתרון אמיתי, וכל עוד קולם של אחרוני יהודי לוב ממשיך להדהד מעבר לים, נותר לנו רק להקשיב לזעקתו של ד"ר ג'רבי: לזכור, לא לוותר על צלם אנוש, ולשמור על המחויבות הקדושה לכבודם של אלו שאינם עוד עימנו.