"אמרו להוריי להיפרד ממני": יעקב ברמץ על ההחלמה לאחר פגיעת הראש הקשה

27 באוקטובר 1980. יעקב ברמץ, קצין צעיר ונמרץ בצנחנים, יצא לאימון שגרתי במדבר. רגע אחד הוא היה שם - מלא חיים בתנועה; רגע לאחר מכן, חבלה קשה ומוזרה בראשו שינתה את מסלול חייו לחלוטין. עצם חדר מתחת לארובת העין ופגע במוחו, בצקת קשה התפשטה במהירות, והוא צנח מחוסר הכרה.

המסוק פינה אותו בדחיפות לבית החולים הדסה עין כרם. הרופאים הבכירים שבדקו את המדדים הרפואיים הקשים לא הותירו מקום לתקווה, והציגו למשפחה את הבשורה הקשה והישירה ביותר: "הוא גמור, תיפרדו ממנו".

אבל אמו של יעקב סירבה להרים ידיים. בעודה עושה את דרכה לבית החולים, היא התקשרה לישיבת "נתיב מאיר" בירושלים וביקשה מראש הישיבה לשלוח את אחיו הצעיר, שלמד שם, יחד עם חבר אל בית החולים כדי להתחיל לקרוא תהילים. כך החל מפגש דרמטי בין התחזיות הסטטיסטיות הקרות של הרפואה לבין כוחה של התפילה. שלושה נוירולוגים מומחים שהספידו, מול 400 תלמידי ישיבה שהתגייסו ואמרו תהילים. המנצח יושב כיום מולנו - חד, צלול ומלא תובנות.

במשך חודשים ארוכים שכב יעקב בבית החולים כשהוא משותק בפלג גופו השמאלי ומוגדר שקוע בקומה. כלפי חוץ, הציבור והצוות הרפואי ראו אדם מחוסר הכרה שאינו מגיב לסביבתו. אלא שהתודעה שלו הייתה ערה ופעילה לחלוטין.

"הייתי בטוח שאני מדבר", משחזר ברמץ. "ניסיתי להבין איפה אני נמצא - רגע אחד הייתי במדבר בנעלי צנחנים, ורגע שני אני בפיג'מה כחולה במיטה לבנה. הייתי בטוח שאני מוציא מילים מהפה, אבל בפועל שום קול לא יצא. כשאמרתי מחשבתית 'תפנו ימינה', ראיתי שפונים שמאלה".

החוויה הבלתי נתפסת הזו מעניקה הצצה נדירה לתוך עולמו של אדם הכלוא בגופו. בתוך השקט הכפוי, הוא ניסה לפענח את המציאות והסביר לעצמו שהוא פשוט נרדם ועכשיו הוא חווה חלום ארוך במיוחד. אמו ובת זוגו עמדו לצדו כחומת מגן. הן שמרו על החדר בקנאות ומנעו מכל מי שנכנס להקרין עצב או לדבר לידו על הפרוגנוזה הקשה.
התפנית המרגשת הגיעה חודשים לאחר מכן, בבית החולים הדסה הר הצופים. המיטה שלו הופנתה לעבר החלון המשקיף על נוף מדבר יהודה והזריחה מעל ים המלח. ברגע אחד של בהירות, המכונה התעוררה לחיים. יעקב פקח עיניים, פנה לדודתו ששהתה לצדו ואמר בקול ברור: "בוקר טוב, יעל". מיד לאחר מכן דרש טלפון והתקשר לחברתו, שהבינה מיד מעבר לקו שהנס התרחש. הדרך לשיקום פיזי דרך כיסא גלגלים והליכון בבית לוינשטיין עוד הייתה ארוכה, אך התודעה חזרה לעולם.

כיום, ד"ר יעקב ברמץ הוא פסיכולוג קליני מוערך (ומחבר הספר "קול השתיקות"), שבחר להקדיש את חייו המקצועיים לטיפול בנפגעי ראש, פוסט-טראומה וחיילים שנפצעו במערכות ישראל. העובדה שחווה את הפציעה, האילמות והשיקום, מעניקה לו יכולת התחברות אנושית עמוקה ששום לימוד תיאורטי אינו יכול לספק.

ברמץ מתאר מפגשים טיפוליים מרתקים המדגישים עד כמה השגחה ומזל שלובים בחיינו. כך למשל, סיפר על מטופל שהגיע אליו לטיפול זוגי יחד עם אשתו, ולאחר תהליך מוצלח שבו יישרו את ההדורים, חזר לביתו - ורק שלושה חודשים לאחר מכן נפגע קשה בראשו במלחמה ונזקק לשירותיו של אותו מטפל בדיוק, מתוך חיבור עמוק שנרקם עוד קודם לכן.

"כשאנשים שואלים אותי למה אני בטוח שנצליח", אומר ברמץ, "אני עונה שאני לא עושה שום דבר בעצמי - אני רק שליח".

מתוך ניסיונו האישי והאקדמי, ד"ר ברמץ מתייחס למורכבות המופלאה של המוח האנושי. הוא מסביר כיצד פגיעות באזור המצחי (הפרונטלי) - האחראי על בקרה, עיכוב ושיקול דעת - עשויות לשנות התנהגות של אדם מן הקצה אל הקצה, גם כשהוא נראה מתפקד ובריא לחלוטין כלפי חוץ.

במבט כולל על חוויותיו ועל החברה הישראלית, הוא מעניק מסר נוקב לכולנו: "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו, ותבדוק שאתה לא במקומו". לדבריו, כולנו מתמודדים עם מגבלות וקשיים שונים בחיים, חלקם גלויים וחלקם סמויים. ההבנה הזו אמורה לרכך את השיפוטיות, לעצור את הביקורת המהירה, וללמד אותנו להקשיב, בעיקר לקולות ולשתיקות שמתחוללים בנפשו של האדם שעומד מולנו.

"כשהודיעו על התאונה, בכיתי עד איבוד נשימה": טובית גימאני על הרגע שבו התייתמה משני הוריה

"הפצוע הפתיע: 'כל הפלוגה שלי מניחה תפילין'"

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד.

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.