"עולמי חרב עליי": אברי נבון על ההתמודדות עם השכול ואובדן שני נכדיו

השכול הישראלי קיבל במהלך המלחמה פנים חדשות וכואבות, החודרות אל שכבות עמוקות במשפחה. בפרק נוסף של התוכנית "גבר מי שמדבר", אלוף-משנה (במיל') אברי נבון מדבר על מושג שכמעט לא מדברים עליו - סבא שכול.

נבון הוא סבא שאיבד את שני נכדיו האהובים, סמ"ר איתי פוגל וסמ"ר אלקנה נבון, שנפלו בקרבות במלחמה בהפרש של 40 יום זה מזה, בזמן שהוא בעצמו שירת במילואים בפיקוד המרכז.

איתי ואלקנה היו הבכורים, בני הדור הצעיר במשפחה נורמטיבית. שניהם התגייסו לצה"ל מתוך תחושת שליחות עמוקה, וביקשו להגיע אל היחידה הקרבית ביותר. איתי שירת בשריון כמפקד טנק מקצועי ומוערך. אלקנה שירת חודשים ארוכים ברצועת עזה בתפקיד נגביסט בפלוגה המבצעית 931 של הנח"ל. לאחר מכן שירת כמ"כ בגדוד 906 של חטיבת ביסל"ח.

נפילתו של אלקנה התרחשה ביום שבת בג'נין. בשל תפקידו הרגיש של אברי בפיקוד, שבו הוא מקבל את שמות החללים מן הרגעים הראשונים, כמעט נוצר מצב שבו הוא עצמו היה מגלה את שם נכדו במערכות הממוחשבות. ברגע האחרון, קצינים שהבינו את הקשר המשפחתי מנעו זאת ממנו, כדי להעביר את הבשורה למשפחה בצורה רגישה ומותאמת.

אברי שהה באותה שבת אצל בתו ביישוב יקיר, בזמן שההודעה הנוראה הגיעה לבני המשפחה. התחושה הייתה מטלטלת: להבין שתוך כדי עבודתו השוטפת בחיבוק וליווי משפחות שכולות, הבשורה הגיעה אל ביתו פנימה. אלקנה הובא למנוחות עטוף בארון, כשהוא לובש את הבגדים והנעליים החדשות שסבא אברי דאג להביא לו זמן קצר לפני שנכנס לכניסה הקרקעית.

חלפו רק 40 יום, והאסון השני היכה במשפחה בעוצמה. היה זה בערב יום הכיפורים. אברי סיים תפילת מנחה בפתח תקווה, לאחר שמשפחתו המורחבת התכנסה כמיטב המסורת לארוחת צהריים חגיגית של לפני החג. בליבו קינן חשש עמוק, והוא אף הלך להתייעץ עם רב בנוגע לענייני השכול והפקת לקחים רוחניים.

כשהגיע בחזרה הביתה ופתח את הדלת, המתינו לו קציני צה"ל. הבשורה על נפילתו של הנכד השני, סמ"ר איתי פוגל ז"ל, שנפל בקרב ברפיח מטיל שפגע בטנק שלו, טלטלה אותו.

אברי מתאר רגע בלתי נתפס של שבר מוחלט. שלוש שעות בלבד לפני כניסת תפילת "כל נדרי" של יום הכיפורים, אדם עומד מול מציאות שבה עולמו חרב עליו פעם נוספת. בתוך השעות הקריטיות הללו, כשהוא קרוע בין הילדים והנכדים האבלים - בת אחת ששכלה את בנה ימים ספורים קודם לכן ביקיר, ובן משפחה נוסף בפתח תקווה שאיבד את בנו - הוא נדרש לקבל החלטות מעשיות מיידיות: היכן להיות ביום הקדוש ביותר בשנה, כיצד לחזק את רעייתו דליה, ואיך להכיל את גודל השבר המשפחתי העצום. בסופו של דבר, הוא ורעייתו החליטו להישאר עם הבת יעל ביישוב יקיר, בזמן שבן נוסף ישב בפתח תקווה עם המשפחה האבלה.

למחרת יום הכיפורים התקיימה הלווייתו של איתי. אברי מתאר את ימי השבעה כרגעים קשים ביותר. במהלך השבעה, אברי חיבק את נכדו השני (אחיו של איתי, המשרת כלוחם בקומנדו) וביקש ממנו בחצי חיוך-חצי כאב: "אני מבקש שתהיה גרוע... כי כולם אומרים שכל הטובים הולכים".

כאשר אלקנה נהרג, הבטיח אביו לבתו (אחותו של אלקנה) כי למרות האסון הוא יעשה לה את החתונה הכי יפה בעיר. אולם, 40 יום לאחר מכן נהרג גם איתי - כ-3 שבועות בלבד לפני מועד החתונה. למרות השבר הכפול וההלם של כל המשפחה, הוחלט לקיים את החתונה במועדה. כל המשפחה התכנסה, שמחה ובכתה יחד, והכניסה בחיבוק חם את החתן החדש למשפחה שעברה טרגדיה בלתי נתפסת.

למרות הכאב העצום, אברי בוחר להיאחז בחיים, בעשייה ובעזרת הזולת. הוא ממשיך להתנדב, לשרת במילואים ולחזק את בני משפחתו.

בסוף הריאיון, כשהמראיין שואל אותו מה אפשר לאחל לו, עונה אברי "תן לאשתי ולי אריכות ימים, שנוכל להיות עם הילדים שלנו כמה שיותר זמן... יש לי שבעה נכדים שכולים וארבעה לא שכולים. זה הזוי, זה פשוט הזוי".

"רציתי לברוח, וזה הדבר היחיד שהציל אותי": מיכל דר על החרם שעברה בילדות

"ה', תן לי לחיות ולגדל אותו": ארבעה ימים אחרי הלידה הגיעה הבשורה המרה

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד.

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.