"הרגשתי חסום בגלל הגמגום, ואז גיליתי את הציור"

בגיל 12 התחיל שניאור ליפסקר לצייר, ושנה לאחר מכן הציור כבר תפס חלק מרכזי בחייו. אלה היו שנים מורכבות עבורו. המעבר לישיבה קטנה הביא איתו התמודדויות לימודיות וחברתיות, ובאותה תקופה החל לסבול מגמגום שלא היה שם קודם.

"לא יכולתי לדבר בכלל", הוא נזכר. "הייתי יושב בשיעור, רוצה לענות תשובה, אבל לא מצליח. הייתי אומר לעצמי 'תנסה', ואז מתחיל לגמגם ומעדיף כבר לוותר. היה לי הרבה מה להגיד והרבה מה לתת לעולם, אבל הרגשתי שאני חסום בגלל הגמגום".

ואז הגיע הציור. ליפסקר מצא דרך לבטא את כל מה שלא הצליח להוציא במילים. הוא צייר במשך שעות בכל יום, בכל מקום אפשרי. "הגמרא שלי הייתה הגמרא הכי כבדה בישיבה, כי היא הייתה מלאה בדפים של ציורים", הוא מספר בחיוך. "הייתי מצייר כל הזמן. זו הייתה הדרך שלי לברוח מהקשיים ומההתמודדות".

לאט לאט, מה שהתחיל כמקום מפלט הפך לכישרון שגם הסביבה הבחינה בו. חברים ביקשו ממנו לצייר אותם, והאפשרות להפוך יום אחד לצייר מקצועי החלה להיראות פחות כמו חלום רחוק.

אחד הרגעים המשמעותיים בדרך התרחש עוד בילדותו. ליפסקר צייר במהלך השיעור ילד מהכיתה בצורה מזלזלת. איש צוות שראה את הציור שלח אותו אל המפקח, הדמות שממנה, לדבריו, כל הילדים פחדו.

"אני כבר בראש שלי משחזר איך הוא הולך לצעוק עליי. הכנתי את עצמי להכול", הוא מספר. אלא שבחדר חיכתה לו תגובה אחרת לגמרי.

"הוא הסתכל עליי, הסתכל על הציור, ואני מחכה לצעקות. ואז הוא אומר לי: 'אתה יודע שאתה מצייר ממש יפה? אתה יכול להיות צייר. יום אחד אולי אפילו תהיה צייר ותעבוד בזה'".

המשפט הזה נשאר איתו. במקום להתמקד רק בהתנהגות הלא ראויה, המפקח זיהה את היכולת שמסתתרת מאחוריה. "יצאתי מהחדר וכל היום הסתובבתי עם המחשבה הזאת: יכול להיות שאני יכול להיות צייר? האיש הכי סמכותי אומר לי שאני יכול. הוא היה יכול לצעוק עליי ולהעניש אותי, ואין לי מושג לאן זה היה לוקח אותי. אבל הוא בחר לעצור ולראות את הפוטנציאל שיש בי. זה שינה לי את החיים".

ככל שהציור תפס מקום משמעותי יותר, נוצר אצל ליפסקר קונפליקט חדש. מצד אחד הוא הרגיש שמצא את הדבר שהוא רוצה לעשות בחייו. מצד שני, הוא חשש שהעיסוק באמנות ירחיק אותו מהמסלול הרוחני שבו רצה ללכת.

באחת השבתות, אחרי שעות של מחשבות והתלבטויות, הוא קיבל החלטה. במוצאי שבת ישב על ספסל בישיבה ופנה בתפילה לקב"ה.

"אמרתי: 'ריבונו של עולם, אני רוצה לעשות את הרצון שלך. אני מרגיש שכל הסביבה אומרת לי שאני צריך לוותר על הציורים ועל הכישרון הזה, אבל אני מרגיש שאני לא יכול לחיות בלי זה. אני מבקש ממך שתיתן לי סימן מה אני צריך לעשות'".

לדבריו, מיד לאחר מכן ירד מולו המסך שעליו נהגו להקרין בישיבה סרטונים של הרבי מליובאוויטש. בסרטון הופיע הצייר ברוך נחשון וסיפר על העידוד שקיבל מהרבי לעסוק בציור.

"פתאום הרגשתי שהקב"ה נתן לי תשובה שאפשר גם וגם. אפשר גם לעבוד את השם וגם להיות צייר, ושזה אפילו יכול להיות הדרך והשליחות שלך בעולם. מאותו רגע החלטתי ללכת על זה עד הסוף".

לאחר נישואיו הקים ליפסקר עסק לציורי דיוקן, אבל היה לו חשוב שהעבודה לא תהיה מנותקת מהעולם הרוחני שלו. לכן קיבל על עצמו החלטה יוצאת דופן: על כל הזמנת ציור שתיכנס, ילמד דף גמרא.

"כל עסקה שאני סוגר, כל הזמנה שנכנסת, הדבר הראשון שאני עושה הוא לרשום לעצמי כמה דפי גמרא נשאר לי ללמוד", הוא מספר. לדבריו, מאז קיבל את ההחלטה הוא מרגיש ברכה מיוחדת בעסק. "אני ממש מרגיש את הברכה של הקב"ה. כשאתה עושה כלי ברוחניות, אתה מושך אליך שפע בגשמיות".

חלק גדול מעבודתו מוקדש לציורים של רבנים וצדיקים. מבחינתו, גם תהליך הציור עצמו דורש ממנו מצב פנימי אחר. "כשאני מצייר את הרבי, אני מרגיש שאני לא יכול להישאר במדרגה הנוכחית שלי. אני צריך לעלות גם במחשבה. אני מרגיש שאני נמצא איתו עכשיו בחדר".

אבל לצד ציורי הצדיקים, יש סוג נוסף של עבודות שהפך עבורו לשליחות אישית במיוחד: ציורים שמחברים בין אנשים שכבר אינם יכולים להיפגש במציאות.

ליפסקר מצייר לעיתים בחתונות את החתן או הכלה לצד קרובי משפחה שנפטרו ולא זכו להיות באירוע. בציורים אחרים הוא מחבר בין אב שנפטר לבין בן או נכד שמעולם לא זכה להכיר אותו.

"אני מצייר את האבא שנפטר לצד הבן שלו שחי היום, או לצד הנכד שלא ראה בכלל את סבא שלו. הדבר הזה יוצר חיבורים שלא היו יכולים לקרות בלי הציור, וזה מרגש", הוא אומר. "זה מה שאני רוצה, שכל ציור יחבר בין אנשים, בין אדם לקב"ה, בין בני זוג, בין אבא לילד".

באחד המקרים התקשר ללקוח שכבר הזמין ממנו כמה ציורים של רבנים, ורצה להבין מה קורה ליצירה אחרי שהיא יוצאת מהסטודיו. התשובה שקיבל הפתיעה וריגשה אותו. הלקוח סיפר שבנו נוהג בכל בוקר, לפני שהוא יוצא לתלמוד התורה, לנשק את תמונות הצדיקים.

"אתה חושב איזה דבר מדהים זה", אומר ליפסקר. "הציורים שלי נותנים לו את הקדושה הזאת בדרך לתלמוד התורה ובחזרה. זכיתי להיות חלק מהדבר הזה".

באירוע גדול בבנייני האומה קיבל ליפסקר אתגר יוצא דופן: לצייר מול אלפי אנשים ציור ענק בתוך שלוש דקות בלבד. הוא עלה לבמה, צייר חסיד שאומר "לחיים", וכשירד ממנה כבר חיכו אנשים שרצו לקנות את היצירה. לדבריו, הוצעו לו עליה אלפי שקלים, אך הוא סירב.

הסיבה הייתה אישית. הוריו ישבו בקהל, ולראשונה ראו אותו מצייר מול קהל באירוע. אחרי קרוב למאה אירועים שבהם צייר, דווקא הרגע שבו הם היו שם הפך את הציור לכזה שלא היה מוכן למכור.

עבור הילד שפעם התקשה להרים את היד ולענות בשיעור, העמידה מול אלפי אנשים עם מכחול ביד היא אולי סגירת מעגל. הציור שהיה בתחילה מקום לברוח אליו הפך למקצוע, לכלי ביטוי ולשליחות.

"אם אילון מאסק היה שם לי עכשיו על השולחן 20 מיליון דולר ואומר לי: 'אני נותן לך את הכסף הזה, אבל אתה לא מצייר ציור אחד כל החיים שלך', הייתי אומר לו: קח את הכסף שלך. אין לי חיים בלי זה. זו ממש הדרך שלי לחיות".

ולמי שמחזיק בחלום אבל שומע מסביב קולות שמקטינים אותו, יש לו מסר פשוט: "אתה לא צריך לספור את הקולות של כולם. אנשים שמנסים לגרום לך לעצור, להוריד אותך ולהקטין אותך - אל תקשיב להם. תמשיך בדרך שלך".

ואם היה יכול לחזור אל שניאור בן ה-13, זה שישב בשיעור עם הרבה מה לומר אבל התקשה להוציא את המילים, הוא כבר יודע בדיוק מה היה אומר לו: "זה יקרה. זה יקרה. זה יקרה. הכול יקרה".

"אם אין קריית שמונה - אין מדינת ישראל"

מהו ערכה האמיתי של מערת המכפלה? השמאים מדברים

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.