"קיבלתי מלא הודעות 'בא לי להתחיל לשמור שבת'": איתי אריכא על השליחות בתוך המטבח

איתי אריכא יודע להכין אוכל טוב. אבל כשצופים בסרטונים שלו, שבהם הוא מכין דגים, ממרחים ומטעמים לקראת שבת, מבינים שיש שם משהו מעבר למתכון. המוזיקה, האווירה, הקרקרים, החמוצים וההתרגשות לקראת סעודת השבת יוצרים חוויה שגורמת לאנשים רבים להתגעגע לשבת, ולפעמים אפילו לרצות להתחיל לשמור אותה.

בריאיון לעודד הרוש, מתוך המטבח שבו הוא מצלם את סרטוניו, מספר אריכא איך נולדה הסדרה "גישמאק של שבת", מה גרם לו להתקרב ליהדות, ואיך דווקא דרך האוכל הוא מצליח לגעת באנשים.

כיום הסדרה שלו כבר כוללת עשרות פרקים, אבל ההתחלה הייתה צנועה למדי. אריכא מספר שהניסיון הראשון שלו ליצור סרטוני אוכל לא הצליח במיוחד. רק לאחר כמה חודשים החליט לנסות שוב, הפעם עם רעיון ברור: לצלם את המאכלים שהוא מכין לקראת שבת בבית הכנסת.

"אני הולך לעשות סדרה, אני אקרא לה 'גישמאק של שבת'. אני הולך לצלם את כל הדברים שאני עושה לבית הכנסת", הוא מספר.

הסרטון הראשון, שבו הכין הרינג עם פלפל שחור, עלה לרשת בהתרגשות גדולה. במוצאי שבת הוא כבר גילה שהגיע לכחצי מיליון צפיות. הסרטון השני, עם קוביות טונה מעושנת ובצל כבוש, הגיע לדבריו לשני מיליון צפיות.

אבל מבחינתו, ההצלחה לא נבעה רק מהמתכונים.

"זה לא רק המוצרים. זה משהו בכל המעטפת. המוזיקה, המתכון, הדמות, הקרקר, המלפפון החמוץ, הזיתים והאווירה. אני מרגיש שאני מצליח להעביר למצלמה את החוויה של האכילה ואת הגישמאק של שבת".

התגובות שקיבל חיזקו אצלו את התחושה שיש כאן משהו מיוחד. אנשים כתבו לו שהם כבר רוצים לקבל שבת ביום רביעי, ואחרים סיפרו שהסרטונים עוררו בהם געגוע למסורות משפחתיות ולמאכלים שהיו מכינים אצלם בבית.

אחת ההודעות ריגשה אותו במיוחד: אדם סיפר לו שבעקבות הסרטונים החליט להתחיל לשמור שבת.

"בא לי להתחיל לשמור שבת", כתב לו צופה אחר. "אלה תגובות שאני מאוד נהנה לקבל. אני לא תמיד מבין מה בדיוק קורה שם, אבל כנראה שיש משהו בחוויה הזאת שנוגע באנשים".

האהבה של אריכא לאוכל התחילה הרבה לפני הרשתות החברתיות. כבר בגיל 14-15 החל לבשל בבית, לכתוב מתכונים במחברת ולהכין ארוחות מיוחדות למשפחה. בגיל 16-17 התחיל לעבוד באולם אירועים כמלצר, אך מהר מאוד ביקש לעבור למטבח.

"השף אמר לי שבמטבח מקבלים שכר מינימום. אמרתי לו שאני מוכן לעבוד אפילו בחינם, רק שיכניס אותי למטבח".

מאז למד את המקצוע דרך העבודה לצד שפים ואנשי מטבח מנוסים. הוא לא עבר מסלול לימודים קולינרי מסודר, אלא צבר ניסיון מעשי, עבד במסעדות והמשיך להתפתח בתחום שאהב.

במקביל, גם המסע הרוחני שלו התחיל להתפתח, אם כי לא במסלול ישר. הוא גדל בבית ירושלמי שלא שמר שבת, והקשר שלו ליהדות הסתכם בעיקר באירועים מסורתיים כמו בר מצווה והנחת תפילין.

במהלך שירותו הצבאי החל להניח תפילין מדי פעם, אך עדיין לא חשב על שינוי משמעותי באורח חייו. בהמשך הכיר אישה דתייה, שהבהירה לו כי מבחינתה זוגיות רצינית מחייבת גם שמירת שבת. בתחילה הוא התנגד בתוקף. שבת הייתה מבחינתו זמן של חברים, בילויים, נסיעות לים ומסיבות.

אלא שבהמשך, לאחר שהקשר הסתיים, החלו להופיע בחייו מפגשים ורגעים שהובילו אותו להתעניין יותר ביהדות.

אחד האנשים שסייעו לו בדרך היה חבר בשם משה בנימין, שלקח אותו לקבל ברכה מהרב רבי אהרון צוטיאן. בהמשך הגיע גם להילולה של הרב מרדכי שרעבי זצ"ל. בתחילה הרגיש לא שייך בין המקובלים, ואף התקשה לעקוב אחר התפילה, אבל משהו במפגש נשאר איתו.

כמה שבועות לאחר מכן חלם על הרב שרעבי, שדמותו הופיעה בחלום והדליקה איתו נרות חנוכה. החלום הותיר בו רושם עמוק, והוא מיהר לשתף בו את הרבנים שהכיר.

"מאותו יום הרגשתי שמשהו השתנה. כאילו מישהו תפס לי את הנשמה. פתאום התחיל בי רצון לשאול, ללמוד ולהבין".

הוא החל להגיע לשיעורים, להכיר ספרי יהדות ולהתעניין בתפילה ובמצוות. אחד הרגעים המשמעותיים ביותר התרחש כאשר החליט לראשונה לשמור שבת וללכת לבית הכנסת.

החשש היה גדול. הוא לא ידע כיצד יתעורר בזמן לתפילה, התבייש מהשכנים שהכירו אותו כאדם שמבלה בשבת, ולא ידע איך ירגיש כשהוא מגיע לבית הכנסת בפעם הראשונה.

"עמדתי מול החלון ואמרתי: 'ה', בבקשה שאני אקום לתפילה'. ידעתי שיש תפילה ליד הבית בשבע וחצי, אבל הייתי בלחץ מטורף. פתאום אני שומע דפיקות על החלון. אני קם ורואה ציפור שמנקרת בו. ירדתי למטבח, הסתכלתי על השעון ואמרתי לעצמי: לא משנה מה, אני הולך לבית הכנסת".

מאותו בוקר, לדבריו, התחיל פרק חדש בחייו.

כיום אריכא משתדל שלא להפוך את הסרטונים שלו לשיעורי תורה מצולמים. הוא רוצה שגם מי שאינו שומר שבת יוכל ליהנות מהם ולהתחבר לאווירה, בלי להרגיש שמנסים להטיף לו.

"אנשים אומרים לי לפעמים להוסיף דבר תורה בסוף הסרטון. אבל אני נזהר מזה. אני רוצה לתת לכולם מקום, גם למי שעלול להירתע אם זה ירגיש לו דתי מדי".

הוא מספר שקיבל תגובות מאנשים שהסרטונים הזכירו להם את הסבים והסבתות, את שולחן השבת בבית ואת הטעמים של הילדות. אחרים סיפרו שהתחילו להכין בעצמם את המתכונים, להזמין חברים ולערוך סעודות שבת.

מבחינתו, זו בדיוק הנקודה. לא תמיד צריך להסביר במילים מהי קדושת השבת. לפעמים מספיק להראות את השמחה, את ההכנות ואת החיבור המשפחתי שסביבה.

לצד ההצלחה, הוא עדיין מתלבט כיצד להרחיב את העשייה שלו ולשתף יותר מהעולם הרוחני שלו גם מחוץ לסרטוני האוכל. הוא מודה שיש בו חשש להיחשף ברשת דווקא בדברים שאינם קשורים למטבח, אבל מבין שהתגובות שהוא מקבל מעידות על כך שהקהל מרגיש שיש שם משהו עמוק יותר.

"אני חושב שלפעמים אנחנו מקבלים כישרונות מהקב"ה, ולא צריך לשים אותם בצד כשמתחזקים. צריך לקחת את מה שקיבלנו ולהשתמש בו לעבודת השם".

אולי זה הסוד של "גישמאק של שבת": לא נאומים ארוכים ולא מסרים כבדים, אלא אדם שעושה את מה שהוא אוהב, מכניס לתוכו את האמונה שלו ומזמין את כולם להצטרף. לפעמים הדרך אל שולחן השבת מתחילה דווקא בסרטון של דג על קרקר.

"זו הייתה הטראומה הכי קשה שעברתי בחיים": גולן ואליאב זוהר במפגש בלתי נשכח

50 דקות של החייאה: אורה חצרוני על האירוע המטלטל בחייה

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.