כולנו שמענו ברגשות מעורבים על מחלתו של הרב עובדיה יוסף. למה מעורבים? כי כולנו יודעים את כוחו בתורה ובכלל את כוחו בעם אך כולנו מכירים את ההשתלחויות האין סופיות שלו לאנשים, מפלגות ומגזרים בעם. וברוב הפעמים, הן חוצות את הגבול הנמוך של הטעם הרע. אבל עדיין מאז כניסתו לבית החולים אני מוצאת את עצמי רצה לרדיו כול מהדורת חדשות כדי לשמוע מה שלומו. תוהה ביני לביני מה יקרה ביום שאחרי, האם ש"ס תשמור על כוחה ועד כמה ובעיקר, בעיקר, אני נזכרת בימי ילדותי המקסימים כאשר אב או אם של אחת הבנות היה חולה, היו מורידים את כול בית הספר לאולם כדי שנקרא עליו פרקי תהילים וכך גם כשבגרתי ועברתי לסמינר. מידי פעם היו כנסים להתעוררות בגלל מחלתו של רב כזה או אחר ומיותר כמובן לציין שכולם אשכנזים. כן?
כשהודיעו שהרב עובדיה יוסף הובהל לבית החולים ומצבו קשה, מיד אמרתי לעצמי בטח עכשיו בסמינרים, בבתי ספר יהיו הרצאות, יאמרו פרקי תהילים לרפואתו השלמה, כמו שאמרו על הרב אלישיב והרב שך ומיד באותה נשימה נזכרתי גם באבות החולים שאמרנו עליהם תהילים. כשהבן שלי חזר מה"חדר" שאלתי אותו האם אמרו תהילים לרפואת הרב עובדיה. "מי זה הרב עובדיה?" הוא שאל. עשיתי ברור קצר ולצערי הסתבר לי שלא תהילים ולא לימוד לרפואתו ולא כלום.
אולי זה מזעזע שמחלתו של הרב עובדיה לקחה אותי למחוזות עדתיים. אבל אני לא יכולה להתכחש לכך. אני שנמנית על הגזע הארי, לפחות בחלקו הנכון (אבא פולני, תודה לא-ל) לא יכולה שלא להתעלם מהקיפוח העדתי גם פה. כשמדובר, לא עלינו, באסונות. מניסיוני בסמינר האשכנזי בו למדתי, אני זוכרת שהיו אבות של בנות ספרדיות שהיו חולים לא עלינו, ואף אחד לא הוריד אותנו לומר תהילים.
צריך לומר את האמת: עדיין בנות ספרדיות לא מתקבלות לסמינרים "אשכנזיים", עדיין בחורי ישיבות טובים ממוצא ספרדי נזרקים מהר יותר מחבריהם האשכנזיים, עדיין יש מיכסה מסוימת של בנות ספרדיות שיכולה להיכנס לסמינרים חרדיים ויותר מזה לא. ויתהפך העולם. ותיהרס התלמידה, והמשפחה כולה. למי אכפת?!
את לקחי השואה למדנו ברמת המאקרו. ולא ברמת המיקרו. אגב, ברור שהאפליה העדתית קיימת גם בשאר המגזרים אלא שבמגזר שלנו מפרסמים זאת בריש גלי כדי לגרום ליח"צ שליליים כלפינו. אבל גם פה, למי אכפת?! האם לא עלינו החובה למגר את הפשע העדתי? להרבות אהבה לכול יהודי באשר הוא? ספרדי או אשכנזי, יפה או מכוער, מוצלח או פחות מכך? אני חושבת שכדאי שנקבל על עצמנו לזכות לרפואתו של הרב עובדיה לא להתייחס לצבע העור של האדם איתו אנו נפגשות, אלא לאדם באשר הוא אדם. מי ייתן וגר זאב עם כבש, ספרדי עם אשכנזי בכפיפה אחת ובאהבה. ולא רק בימות המשיח.
לטורים נוספים של צ. פרידמן
יותר קריירה, פחות ילדים
לא כולם בצבע שחור
דברו על הטור בדף הפייסבוק של וואלה! יהדות