פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פוסק חלוץ עם לשון חדה

      תמיד נגד הזרם: הדבר היחיד שהיה יותר שנוי במחלוקת מפסיקותיו של הרב, היה התבטאויותיו הציוריות בגנות אישים וציבורים שונים - מה"נחשים", דרך ה"חמורים" ועד "רשע מרושע"

      לפני למעלה מ-70 שנה, בהיותו בחור בן 20 שנה בלבד, הוסמך מרן הרב חיים עובדיה יוסף ז"ל לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. מאז, היה עונה על שאלות בהלכה שהופנו אליו מכל רחבי הארץ ואף מחוצה לה. את עיקר השאלות היו מפנים יוצאי ספרד, אם כי גם אשכנזים ירושלמים רבים היו מבקשים את פסיקותיו, שנודעו כשונות ונועזות ביותר - וקרה לא פעם שעוררו תרעומת ואף מהומה של ממש.

      עוד בטרם הוסמך לדיינות, בהיותו בן 17 בלבד, ביטא מרן את תפיסתו על פסקי הלכה כאלו ואחרים, ואף דיבר נגד פסיקות של הבן איש חי - ובכך עורר עליו תרעומת כבר בגיל צעיר. אחד מעקרונות היסוד הפסיקתיים של הרב יוסף הוא בקשתו להקל ולא לפסוק לחומרא. הרב ראה עיקרון זה כמייחד את מסורת הפסיקה הספרדית ביחס לזו האשכנזית. באחת מפסיקותיו הביא הרב יוסף את דברי החיד"א: "הספרדים אחוזים במידת החסד ולכן הם מקילים בהלכה, והאשכנזים אחוזים במידת הגבורה לפיכך הם מחמירים בדינים".

      מאז ועד ימיו האחרונים, נהג הרב להתבטא בדרכו המיוחדת, בשפתו השנונה שאינה פוסחת על אדם - ואמירותיו תיזכרנה לעד.

      עוד על הרב עובדיה בדף הפייסבוק

      פסיקות במחלוקת

      מסכת הפסיקה החלוצית ומעוררת המחלוקת של הרב עובדיה יוסף החלה כבר ב-1950, בהיותו בן 30, אז התיר את "חרם ירושלים", שאסר על ייבום במקום חליצה. בשנת 1973, עת נבחר לכהן כרב הראשי לישראל ולראשון לציון, פסק הרב במספר תשובות בספרו "יביע אומר", להתיר לנישואים את הקראים שבאו מרוסיה ומצרים - צעד חלוצי נוסף. באותה שנה קיבל את אחת ההחלטות שעיצבו את מעמדו כפוסק פורץ דרך כשהתיר את עגינותן של 1,000 נשים שבעליהן נעדרו במלחמת יום הכיפורים. רבנים רבים התרחקו כמו מאש מנושא העגינות הרגיש, שמא יתירו אישה שבעלה בחיים ולפתע יופיע - אך הרב יוסף נטל על עצמו באומץ את האחריות ולאחר התעמקויות אינספור בהלכה, והביא לרווחת הנשים.

      הרב שירד אל העם: סוד כוחו של הרב עובדיה יוסף
      דרעי: מי ינהיג אותנו? מי ימלא את מקומו?
      הרב עובדיה יוסף: מגדולי המהפכנים שקמו

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      אחת מפסיקותיו המפתיעות ביותר של הרב יוסף הייתה מתן תעודת כשרות למסעדות המגישות חלב אחרי בשר. בנימוקו בספר "יביע אומר", כתב הרב כי רוב הסועדים אינם רשעים, ויש להציל אותם מאכילת נבלות וטריפות. פסיקה מעוררת מחלוקת נוספת עסקה באמירת הלל ביום העצמאות, לגביה פסק פסק הרב כי הנס שאירע לעם ישראל לא כלל את כל העם היהודי אלא רק את אלה שגרו בארץ ישראל, לכן אין לומר הלל עם ברכה. כמו כן, לדבריו, על הנס להיות מחוץ לטבע - ומאחר שמלחמות ישראל אינן מחוץ לטבע, שכן אלה טבען של מלחמות, שמנצחים בהם לפעמים, אין לקבוע הלל עם ברכה. יחד עם זאת, פסק כי מי שמתעקש לומר הלל עם ברכה, שלא ימחו בו.

      הרב יוסף עורר תרעומת גם ביציאתו נגד בתי משפט אזרחיים. בספר השו"ת "יחווה דעת", כתב הרב כך: "התובע את חברו בבתי משפט 'שלהם' גדול עוונו מנשוא, והוא בכלל מה שפסקו הרמב"ם והשולחן ערוך, שכל הדן בערכאות (בתי משפט) שלהם, הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו".

      במרץ 2008 אישרה הכנסת חוק הקובע כי מוות מוחי הוא מוות לכל דבר. מפלגת ש"ס תמכה בחוק. חרף התמיכה, קרא הרב יוסף שלא לחתום על כרטיס אדי‏‏. הרב לא שינה דעתו בעניין זה משנת תשכ"ז, שבה אסר השתלת איברים לחינם אלא במקרה של פיקוח נפש מיידי - "וגם בו צריך התייעצות עם גדולי הדור".

      "תצא בחוץ"

      אך לא רק פסיקותיו של הרב עוררו מחלוקת, אלא גם התבטאויות של בנושאים שונים, לעתים קרובות בלשון ציורית ועממית. עך למשל, בהספד שנשא לזכר הרב יעקב עדס זצ"ל, רבו בישיבת פורת יוסף, הדגיש את תפיסתו בדבר עדיפות מסורת לימוד ספרדית על האשכנזית, במילים שהיו שנעלבו מהן: "המנוח הדגול (...) לימדנו להועיל לעסוק בתורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (פירוש מארמית: הסקת השמועה עד להלכה) ולא בפלפולי סרק אשר תזרם ורוח תשאם. לצערנו ישנן ישיבות שהלומד ביורה דעה צריך להתחבא בחדרי חדרים פן ירגישו בו ויקראוהו 'בטלן' שלמד 'פסק' הלכה, וכבושת גנב כי ימצא וכדי בזיון וקצף".

      בשנים האחרונות הלכו והתרבו ההתבטאויות ה"בעייתיות", ולעתים קרובות ספגו משפטיו של הרב ביקורת קשה בקרב ציבורים רבים, יהודים ושאינם - ואילצו את מקורביו לספק להם דברי הסבר וריכוך, ולהסבירם בחוש ההומור המפותח של הרב. כך למשל, על שולמית אלוני אמר כי "ביום שהיא תמות צריך לעשות משתה". כמו כן התבטא הרב קשות נגד יוסי שריד, ואמר עליו כי הוא "רשע ויש לעוקרו מן הארץ", ואף קבע כי יש "לתלות אותו על עץ גבוה חמישים אמה". שנה לאחר מכן כינה את בנימין נתניהו "עיזה עיוורת", ובהמשך כינה את אהוד ברק "שועל עיוור". על אהוד אולמרט אמר כי הוא "רשע מרושע", ואת אביגדור ליברמן כינה "שטן". ליועץ המשפטי יוסף חריש איחל כי "יחרב ביתו", בעקבות החלטתו בעניין אריה דרעי. בעקבות תכנית ההתנתקות, אמר על אריאל שרון: "(אלוהים) ייתן לו באנה אחת בראש, ייפול ולא יקום". וכמובן, זכורה קריאתו לעבר העיתונאי ניצן חן: "תצא בחוץ".

      הרב לא חסך שבטו גם מאישים דתיים שעמם היה נתון בסכסוך. כך למשל על הרב אמנון יצחק אמר כי "הקדיח תבשילו"; על הרב חיים אמסלם שמרד בש"ס אמר כי הוא "רשע וכופר, קולו מנוגד לתורה"; על הרב דוד סתיו אמר כי "אין לו יראת שמיים. הוא רשע ומסוכן לתורה, ליהדות ולרבנות"; ואילו על נפתלי בנט אמר: "ש לו כיפה יותר קטנה מהעיניים שלו, יותר קטנה ממטבע של חצי שקל".

      בשנת 2001 עורר עליו הרב את העולם הערבי כולו, כשכינה את הערבים "נחשים" ו"נמלים", ואף קבע כי "צריך להשמיד אותם ולתת להם טילים על הכיף כיפאק". בסוף אותה שנה התראיין לעיתונות הערבית ברחבי העולם, שם הסביר כי דבריו סולפו והוא התכוון לטרוריסטים בלבד. התבטאויות זכורות נוספות עסקו ביהודים חילונים, עליהם אמר בין היתר כי "כל המוח שלהם ברגליים בעוד שהמוח שלנו בראש", וכי "המורים החילונים הם לא מורים, הם חמורים".

      תרעומת מיוחדת התעוררה כלפי משנתו בנושא טרגדיות איומות שהתרחשו לאנשים. כך למשל, התבטא בשנת 2009 באחת מדרשותיו ואמר כי האנשים שנטבחו בשואה, הם "נשמות שחטאו". בין המותר לאסור, בין שהאוזן מסוגלת לשמוע או לא - יישארו לעד אמרותיו של מרן מיוחדות, שונות, ובעיקר שנויות במחלוקת.