אתמול בערב, בזמן הלווית הרב עובדיה, ישבו פרשנים באולפני הטלוויזיה וניתחו את אישיותו. גדולי הפרשנים כמו אמנון אברמוביץ' ורינה מצליח לצד פואד בן אליעזר ורובי ריבלין ועוד רבים וטובים ניסו להסביר לקהל הצופים מיהו הרב עובדיה ומהי סיבת בואם של 800 אלף איש לאירוע רב המשתתפים הגדול ביותר שהיה מאז הקמת המדינה. מפרשן לפרשן התחיל להתבהר אט אט מהי סיבת גדולתו של הרב עובדיה, תתפלאו, אבל לא חמישים ספריו של הרב גרמו לגדולתו בעיני הפרשנים, גם לא הקמת מש"ס והרמת קרנם של הציבור הספרדי, אפילו לא פרס ישראל ותואר הרב הראשי שלו. הסיבה העיקרית לגדולתו של הרב עובדיה הוא פסק ההלכה הידוע "שטחים תמורת שלום" משנת תשמ"ט על כך שמותר להחזיר שטחים תמורת שלום.
בדף הפייסבוק של וואלה! יהדות לא מפחדים משאלות
נדמה היה שזהו תמצית חיבור חמישים ספריו ושאר הדברים שעשה. הרב עובדיה לטענתם היה גדול דור בכך שהיה פורץ דרך הומני, רוצים דוגמא? שאל אחד מהם, הוא היה בעד להחזיר שטחים, פרשן נוסף שרצה לחדד את הדברים טען כי הוא גדול דור ואמיץ והביא כדוגמא את פסק ההלכה של הרב עובדיה שהיה מוכן להחזיר שטחים תמורת שלום ועוד פרשן שרצה להיות מדוייק אמר בטון רציני כי הרב היה מוכן ללכת נגד הזרם כמו לדוגמא שהיה מוכן להחזיר שטחים ובכך בעצם נתן גיבוי הלכתי להסכמי אוסלו.
העם מבין מי גדול אמיתי ומי ראוי להערצה
סרטון נדיר: הכתרת הרב עובדיה לרב הראשי של ישראל
למה הגיעו כל כך הרבה אנשים להלוויה של הרב עובדיה
נכון, הרב עובדיה יוסף פסק בשנת תשמ"ט כי מותר למסור שטחים מארץ ישראל לצורך פיקוח נפש. אך משום מה, כל מביני הרב עובדיה, שכחו לומר כי הרב חזר בו מהפסק מאותה סיבה בדיוק. בשנת 2003 פסק הרב כי "שטחים תמורת שלום" אינו תקף יותר, משום שהוא התכוון למשהו אחר: "בזמנו "שטחים תמורת שלום" אינו תקף כלל לרגל המצב הנוכחי, אני התכוונתי אך ורק לשלום אמת, בו ירושלים וסביבותיה ישכנו לבטח, בשלום בשלווה" כתב הרב במכתב לתושבי יש"ע, "אולם עתה, עינינו רואות וכלות כי אדרבה מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת לסכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו ולא לנער הזה התפללנו" בהמשך כותב הרב כי הסכם אוסלו כבר לא רלוונטי: "לפיכך הסכם אוסלו בטל ומבוטל, כי אני שלום, וכי אדבר המה למלחמה. ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".
גדולתו של הרב עובדיה בעיניי, הייתה הבנתו ואומץ ליבו להבין שההלכה הולכת עם הזמן, לא במובן הרפורמי של המילה חלילה אלא במובן האמיתי של העניין, לדעת להביט במציאות, לא להסתנוור ממאויים איישים ולנתח בצורה לוגית את הקיים ומתוך כך לפסוק הלכה שנשענת על פסקים אחרים שלו ושל גדולים שהיו לפניו.
אני מציע לאותם פרשנים שהיו מאוד מסונוורים אמש מפסק ההלכה העיקרי שלו "שטחים תמורת שלום", לנסות וללמוד מהרב איך להביט במציאות בעיניים, גם אם לפעמים המציאות לא ממש משרתת את האג'נדה הרגשית והשכלית שלהם. וגם אם לא נעים לומר את כל האמת ורק את חלקה, כדאי בכל זאת להיות אמיצים ולומר את כולה, לדוגמא הרב עובדיה פסק שמותר להחזיר "שטחים תמורת שלום" אבל כמה שנים אחר כך הוא חזר בו ובגלל זה הוא מהפכן ואמיץ.