שמונה מאות וחמישים אלף. גברים, נשים, זקנים וצעירים מכל רחבי הארץ התנקזו אל עיר הבירה כדי ליטול חלק במסע האחרון של מרן לבית יוסף. הם הגיעו לשם לא רק בשביל אותו "חסד של אמת", אלא גם בשבילם. כי משהו פנימי קרא להם ואמר: "אני מוכרח להיות שם". הם נסעו במשך שעות, עברו כבישים חסומים, נתיבים פקוקים, רחובות עמוסים - רק כדי להיות שם. לא בטוח שהם שמעו את ההספדים, יכול להיות שהם רק ראו גל עצום של אנשים. כנראה שהיה שם דחוק, או צפוף. אבל הם היו מוכרחים להיות שם. קול פנימי חייב אותם לומר "אני אגיע לשם, ויהי מה".
נכון להיום, מדינת ישראל מונה שמונה מיליון איש. יותר מעשירית מהם היו במסע הלוויה הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, אולי אפילו בתולדות עם ישראל. הצונאמי האנושי הזה מורכב מכל עדת בני ישראל. אשכנזים וכמובן ספרדים. חילונים, דתיים, וכמובן גם חרדים. אין איש שהחדשה לא השפיעה עליו בצורה כלשהי. היו שדרשו להזכיר את האמירות הקשות של הרב עובדיה דווקא כעת, בעת שנהוג להסות מדברי גנאי במת. גם הם שמעו איזה קול פנימי שקורא להם לומר את האמת על מרן.
העם מבין מי גדול אמיתי ומי ראוי להערצה
סרטון נדיר: הכתרת הרב עובדיה לרב הראשי של ישראל
הרב שירד אל העם: סוד כוחו של הרב עובדיה יוסף
היו גם אלו שזכרו את המילים הקשות ששמעו ממנו, את קריאות הגנאי, את המנהגים הסוררים - והעדיפו ליום אחד לשתוק. קול פנימי אמר להם שזה לא בסדר לרדות באדם שנפטר מן העולם. ולו ליום אחד, או אולי מהיום הזה, נזכור לו רק את הטוב וננסה לשכוח מהרע. ננסה לזכור את אותם שמונה מאות וחמישים אלף שהיה חשוב להם מספיק להגיע, אלו שדומים לכל אחד ואחת מאיתנו ונראה עד כמה הוא השפיע.
יצאה בת קול ואמרה "לך לך"
לא מפחדים לשאול שאלות דף הפייסבוק של וואלה! יהדות
כולנו היינו שם ביום הזה. זה תפס אותנו בצורה כזאת או אחרת. "הרב עובדיה הלך לעולמו", קבעה הכותרת. ולפתע, משהו השתנה. יצאה בת קול ואמרה "לך לך", במובן כזה או אחר. והנה, שמונה מאות וחמישים אלף איש הלכו, נסעו, רכבו, עשו כל מה שאפשר כדי ללוות את מרן. "ממולדתך, מארצך ומבית אביך", עזבו את הכול. סידורים, עבודה, טיפולים, את הכול הותירו מאחוריהם. את הילדים הביאו איתם, שיחזו גם במראה הגדול הזה. "אל הארץ אשר אראך", או כפי ששאלו בניו של הרב עובדיה: "מי ינהיג אותנו?". הרי ברור שאברהם תוהה לעצמו בעת הציווי שהוא מקבל מה' לאיזו ארץ הוא שולח אותי. הוא אמנם הולך, אבל הוא אינו יודע לאן. ההמון שהגיע להלוויה של הרב עובדיה יודע איפה הוא נמצא, הוא יודע מאין בא, אך הוא אינו יודע מה ילד יום. מי ימלא את החלל?
שמונה מאות וחמישים אלף איש יצאו מהבית, עלו על הדרך כדי לחזור אליה כמה שעות מאוחר יותר. העומסים, פקקי התנועה שוב שם. המשטרה מזרימה את התנועה הנה והנה, ואתה רואה שמשהו בפנים של אנשים השתנה. יש חוט בלתי נראה שמחבר בין כולם. זו לא עצבות, זה משהו בלתי מוסבר שרק ניתן להרגיש אותו. ואותו צונאמי אנושי מתפורר לרסיסים קטנים, ניצוצות של מרן.
הרב עובדיה: פוסק חלוץ עם לשון חדה
מורשת הפוסק הגדול תיצרב בזיכרון של הדורות הבאים
דרעי התייפח: "לא יודעים מה נעשה עכשיו"
הם לא עשו את כל המסע הזה כדי לחזור בידיים ריקות, אך גם לא עם בשורה גדולה. לפעמים, כשנפרדים מבן אדם שחשוב לנו בחיים שלנו, אנחנו מנסים למלא את החלל שלו עם אנשים אחרים. בזוגיות התופעה נקראת ריבאונד, אבל ידוע שפתאום אנחנו עושים אלף דברים שלא עשינו קודם, ומתחברים מחדש אל כל האנשים שזנחנו לטובת הזוגיות. אז אולי כל אחד ואחת מאותם שמונה מאות וחמישים אלף ניסה, ולו לערב אחד, למצוא תחליף לרב עובדיה, להשפעה שלו, וגילה ששמונה מאות וחמישים אלף אנשים נוספים מנסים למלא את אותו החלל בדיוק. החלל שרק שמונה מאות וחמישים אלף איש יכולים למלא.
עקיבא לם הוא סטודנט לתקשורת ומדע המדינה וסגן יו"ר תא הליכוד באוניברסיטת בר אילן, מפעיל הבלוג "קצת על הרבה"
לכל הטורים של עקיבא לם בוואלה!
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il