ההלשנה ששינתה את פני היהדות לנצח

יום י"ט בכסלו נחוג במקומות רבים בעולם כולו כ"ראש השנה לחסידות". ביום זה בשנת תקנ"ט (1798), שוחרר רבי שניאור זלמן מליאדי (המכונה גם האדמו"ר הזקן ובעל התניא) מייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית. לא הייתה זו שמחה אישית בלבד; אירוע זה פתח פרק חדש בהיסטוריה של תנועת החסידות ושל עם ישראל כולו, וציין את פתיחתה של תקופה בגילויה של תורת ישראל על כל סודותיה.

הפצת החסידות החלה למעשה שני דורות קודם לכן. מייסד תנועת החסידות רבי ישראל בעל שם טוב (1698-1760), גילה לתלמידיו רעיונות עמוקים השייכים לחלק הסוד שבתורה, שבמשך דורות היו נחלתם הבלעדית של יחידי סגולה, ועודדם לפעול לחיזוק הזהות היהודית והגברת הרוחניות בקרב פשוטי העם. לאחר פטירתו נמשכה פעילות זו באמצעות ממלא מקומו, רבי דובער "המגיד ממעזריטש".

החסידות הכללית, כפי שהתפתחה בשני הדורות שלפני גילוי שיטת חב"ד על-ידי רבי שניאור זלמן, הסתפקה בכמה מטרות כלליות שהעיקריות בהן: להביא את האדם לידי לימוד תורה מעמיק יותר מתוך גישה רצינית יותר אליה; להתפלל מתוך רגש והשתפכות, כך שהתפילה תהיה אמיתית ופנימית יותר; אהבת-ישראל כנה וחסרת-גבולות; וכיוצא-באלה. גדולי החסידות, ה"אדמו"רים", היוו בפני חסידיהם דוגמה-חיה של יישום כל העקרונות הללו. הקשר של החסיד לרבו הביא את החסיד לידי שאיפה מתמדת לנסות להתקרב ככל האפשר לרבו, ובכוח זה של רבו הצדיק היה החסיד מצליח להתרומם על-פני הגבלותיו ולחתור אל המטרות שהחסידות העמידה בפניו.

רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד, לא הסתפק בכך. הוא רצה שכל אחד, גם האיש הפשוט ביותר, יוכל להתקדם באופן ממשי אל המטרה בכוחות עצמו, בעיקר בעזרת שכלו והגיונו, לא רק על-ידי ה"רבי" וכוחו הרוחני. שאיפתו הייתה שתובנות החסידות יחוללו שינוי אמיתי בעולם ובבני האדם. הוא התווה, אפוא, דרך אחרת, בעלת גוון משלה. דרך זו מבוססת, כאמור, בעיקרה, על יכולתו של האדם להשפיע על עצמו באמצעות מוחו ושכלו. משום כך תופסת ההבנה וההתעמקות-השכלית מקום כה חשוב בתורת חב"ד, ומשום כך אף נקראת שיטה זו בשם חב"ד, ראשי-תיבות: חכמה, בינה דעת.

רבי שניאור זלמן, הלך צעד נוסף קדימה והפיץ את תורת החסידות לחוגים יהודים רחבים במזרח אירופה. יתירה מכך, רבי שניאור זלמן ייסד את חסידות חב"ד – פילוסופיה, מערכת לימוד, התבוננות ושיפור אישי שהפכה את המונחים המיסטיים המופשטים לברי השגה ויישום יומיומי.

תורת חב"ד שייסד רבי שניאור זלמן עוסקת למעשה בכל עולם ההגות והמחשבה של היהדות. היא דנה ביחסים שבין הבורא לבריאה, בדרכים שבהן הא-ל מקיים ומחייה את העולם ובמטרה שלשמה נברא הכל. בספריו כתב הסברים מאלפים על מהותן של התורה ומצוותיה, על יחודו של עם ישראל ועל כוחותיה של הנשמה היהודית. בתורתו מצויים גם ניתוחים מעמיקים ונפלאים של נפש האדם תוך חדירה לרבדים העמוקים ביותר של הנשמה היהודית.

ישנו מכלול רחב של שאלות-יסוד המהווה נושא מתמיד לדיון במשנתה של חסידות חב"ד: לשם מה ברא הא-ל את העולם? האם היה חסר לו דבר-מה לפני בריאה זו? וכיצד נוצר עולם כה מורכב ובעל כל כך הרבה ניגודים מהאלוקים האחד ש"מהותו" היא אחדות פשוטה? מקום נרחב מוקדש לעיסוק בשאלות התכלית: מהי התכלית שבלימוד התורה ובקיום מצוותיה? לשם מה הייתה הנשמה צריכה לרדת מן העולם הרוחני העליון אל עולמנו הגשמי והירוד? זהו אחוז מזערי מהנושאים שבהם דנה תורת חב"ד, בבהירות, בעומק, ועם זאת – בפשטות הניתנת להשגה לכל אדם.

כמעט לא נמצא אדם שניסה לחדור למעיינותיה של חסידות חב"ד והדבר לא חולל אצלו שינויים. עצם העיסוק בתורת חב"ד משנה זוויות-ראיה, מגביר מודעות לתחומים עדינים שלא היו קרובים קודם-לכן והופך את האדם לאדם אחר: שלם יותר עם עצמו ועם השקפת עולמו, מיושב יותר – וגם בעל חיוניות ושמחת-חיים גדולה יותר.

מעבר למאפייניה הרעיוניים האמורים של חב"ד, ייחודה של תנועת חב"ד היא בכך שהיא אינה מסתגרת בד' אמותיה, אלא הציבה לעצמה מטרה לדאוג לכל מחסורו של כל יהודי בגשם וברוח, באשר הוא, ולהפיץ את משנת החסידות ומעיינותיה - חוצה, לכל מקום. בשל עקרונות אלו, שונה מאד תורת חב"ד מתורותיהם של זרמים אחרים בחסידות. המאפיין את תורתם של זרמי החסידות האחרים הוא – דברי-תורה קצרים, מתומצתים, לעתים קרובות-מאד עמוקים ולא קלים להבנה. לעומת זאת, תורת חב"ד מצטיינת באריכות, בהרחבה ובבהירות רבה.


בשנותיה הראשונות עמדה תנועת החסידות במוקד התנגדות חזקה – לעתים חריפה – של הממסד הרבני והקהילה היהודית. אפילו בתוך התנועה החסידית עצמה, היו בין חבריו של רבי שניאור זלמן שחשו שהוא "הרחיק לכת" בהפיכת החסידות לפופולרית ואת רעיונותיה הכמוסים לברי השגה לכל מי שרק יחפץ בכך.

אלה היו ימי הדור השלישי של החסידות בשלהי המאה ה-18. באותה תקופה כבר הייתה התנועה החסידית מבוססת למדי. מרכזי חסידות פרחו ופעלו כמעט בכל עיר ועיירה. ערים ואף מחוזות שלמים נסחפו לגמרי אל תוך ההוויה החסידית. רוח חדשה של שמחה וחיות בעבודת-ה' החלה לפעם בשכבות רחבות של העם היהודי במזרח אירופה.

הצלחתה זו של החסידות גרמה להתלהטות מחודשת של המחלוקת שפרצה בשחר ימיה של התנועה החסידית. הולכי-רכיל ומחרחרי-ריב הוציאו את דיבת החסידים רעה, וניסו לגדוע את התנועה באיבה. החיצים העיקריים כוונו לעבר רבי שניאור-זלמן, שהיה מנהיג כללי של החסידות בליטא וברוסיה, ובזכות גדולתו הענקית הן בנגלה והן בנסתר היה נערץ אף על בני-תורה בליטא, שנהרו אחריו בהמוניהם.

בראותם שבדרכים רגילות לא יצליחו לבלום את התנועה המתרחבת, החליטו קיצונים במחנה ה'מתנגדים' לנקוט בצעד נפשע של הלשנה לשלטונות. הם ניצלו את העובדה שהרבי היה מקבץ כספים לשם החזקת היישוב היהודי בארץ-ישראל, והלשינו עליו כי הוא שולח את הכסף לשלטון הטורקי (שנלחם באותם ימים ברוסיה). לכך נוספו עוד הלשנות, שעסקו גם בצד האידיאולוגי של השיטה החסידית.

יום לאחר שמחת תורה בשת תקנ"ט (1978), נלקח הרבי תחת משמר כבד לעיר-הבירה פטרבורג ונכלא בבית-הסוהר מטיל-האימה "מבצר פטרופבלובסק". השיטה שבה התבצע המאסר, ובייחוד בואה של ה"מרכבה השחורה" המפורסמת, לא הותירו ספיקות בדבר חומרת הסכנה שבה היה הרבי שרוי. הוא נחקר ארוכות על כל הטענות וההלשנות שטפלו עליו. בחקירותיו היה עליו גם לספק לשרי הצאר הסברים על מונחי יסוד ביהדות ובפילוסופיה החסידית.

קרוב למאתיים שנה היה המידע על פרשת המאסר והגאולה שאוב בעיקר ממסורות שנשתמרו בקרב החסידים. בשנים האחרונות, בעקבות קריסת המשטר הקומוניסטי ברוסיה, נוצרה לראשונה אפשרות להציץ במסמכים המקוריים של הפרשה. אחד הארכיונים שנחשפו הוא של ה'גנרל-פרוקורור' (מקביל בערך לתובע הכללי) ברוסיה הצארית. שם נמצאו בשלמותם תיקי החקירה של מאסרו של בעל ה'תניא'. החומר האותנטי שנתגלה מבסס להפליא את המסורת החסידית על פרשת המאסר והגאולה.

בתיקים שמורים מכתבי-ההלשנה המקוריים, חוות-הדעת של פקידי השלטון, הוראות הצאר, דו"חות החקירה, וכמו-כן תשובות על שאלות החוקרים שכתב הרבי בכתב-ידו.
לאחר שכל ההלשנות נחקרו ונמצאו כוזבות, שוחרר. הרבי ישב במאסר חמישים ושלושה ימים, חסידיו הדגישו כי זהו בדיוק כמניין נ"ג הפרקים של ספר ה'תניא' שחיבר. ביום י"ט בכסלו בשעת המנחה שוחרר מבית-הכלא.

הרבי עצמו ראה את הדברים ברובד עליון יותר. בהתנגדות שקמה על החסידות ראה ביטוי לקטרוג גדול שנתעורר בשמים על גילוי החסידות. המקטרגים בבית-דין של מעלה טענו שלא הגיעה העת לגלות את מכמני התורה, את פנימיותה וסודותיה. המאסר היה שיאו של הקטרוג הזה, שאיים על המשכה של החסידות.

בנס שחרורו מהכלא על-ידי שלטון ה'צאר' שלא נהג לזכות מנהיגים יהודים במשפטם, ראה אדמו"ר הזקן כזכייה בדין בבית דין של מעלה, והצדקה שמימית לשיטתו בהפצת החסידות. לאחר שחרורו בי"ט כסלו הוא העצים את הפצת החסידות והרחיב את ביאוריו. י"ט כסלו אפוא צוין כיום ניצחונה של החסידות על אויביה למטה ועל מקטרגיה למעלה. הוא מבטא את ה'אור הירוק' שניתן לחסידות להתפשט ולהעמיק שורשים בכל חלקי העם היהודי.

כיום, במאה ה-21, נראה כי ספר התניא, המכונה "תורה שבכתב" של החסידות, רלוונטי יותר מאי-פעם. רעיונותיו נמסרים באלפי הרצאות, חוגים וסדנאות, באקדמיות ובחוגי ה'עמך'; בכל הישיבות ובתי-המדרש. מאמרי החסידות המבארים את רעיונותיו של התניא נחטפים בשקיקה בידי המוני יהודים, מכל החוגים והשכבות. הצימאון הגדול ל'פנימיות', למודעות עצמית ולחיי תוכן, מוצא רוויה באור החסידות שגילה רבי שניאור זלמן.

י"ט בכסלו הוא אפוא חגה של החסידות כולה, אך לא רק שלה. גילויה של תורת החסידות דוקא בתקופה האחרונה, היא משום שבכוחה טמון המרפא לתחלואי הדורות האחרונים שקודם הגאולה, והיא הכנה לימי אחרית הימים שבהם "יהיה עסק כל העולם לדעת את ה' בלבד" (כלשון הרמב"ם). אכן, כיום קשה לתאר איך הייתה היהדות עומדת מול הרוחות הסוערות של הדורות הללו בלא כוחה המחסן של החסידות. החסידות הביאה את השמחה לחיי היהדות. היא החייתה אותם בהסבריה המעמיקים על מהות התורה והמצוות ועל הקשר שנוצר בין האדם לבוראו. העניקה את הדבקות בעבודת-ה' ואת כוונת המצוות.

רעיונותיה של החסידות, וכמוהם ניגוניה ודרכיה, הם היום, במידה רבה, נחלת כל חלקי העם. החסידות היא החיות הפנימית של כל מהות היהדות בימינו. בצדק אפוא, רואה תנועת חב"ד בי"ט כסלו כחג של כל יהודי בעולם, ומזמינה כל אדם באשר הוא להשתתף בחגיגות הגדולות של י"ט כסלו בכל מקום, להתחמם ולטעום מאור שמחת החסידות.
בקרב החסידים נהוג לאחל זה לזה ביום י"ט כסלו, בדומה לאיחול המקובל בראש השנה: "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו".