אם הבת שלי תרצה להיות טליבאנית, אני לא אתנגד

אני בת 40. התחתנתי בגיל 21, ויש לי 15 ילדים: שבע בנות ושמונה בנים. הקטן בן שלושה חודשים, הגדול בן 18 וחצי, ובעזרת השם, יהיו עוד. נולדתי וגדלתי במאה שערים, וכאן אני גרה. בדירת שני חדרים. 50 מטר.


לדף הבית של מגזין "דברים"

אני מחנכת את הבנות שלי לבלות לשמוח ולהינות אבל רק בתוך המסגרת שלנו, ורק עם בנות: בבית, במסיבות ובבית ספר. הן לא מדברות בכלל עם בנים. אפילו בפגישת השידוך הן מבקשות מיוזמתן שההורים יהיו נוכחים, כי הן מתביישות וקשה להן להתחיל לדבר עם בחור. ברוך השם, אנחנו מחנכים אותן לצניעות כבר מקטנות. לא חלילה בצורה מפחידה או מאיימת, אלא מכניסים בהן את הידע וההבנה, והצניעות כבר באה לבד.


לדף הפייסבוק של מגזין "דברים"

בת ישראל צריכה להיות צנועה ושמורה וזה האושר שלה. האישה בטבעה ביישנית ואסור לה לבלוט. אסור לה למשל ללבוש בגדים עם צבעים חזקים: צהוב, אדום, כתום, כחול חזק, ירוק וורוד. בעצם אסור כל מה שבולט מרחוק, אפילו פסים שחור לבן. גם צמוד אסור, וקצר. ההלכה אומרת שאורך השרוול יהיה עד מרפק כף היד, ואורך השמלה עד עשרה סנטימטר מתחת לברך, בישיבה. גם הצווארון חייב להיות סגור, וזאת הלכה ממש.

אישה אוהבת להיות יפה וצריכה להיות יפה, אבל רק בבית ושלא יראו אותה גברים זרים. אפשר להיות יפה בלבוש צנוע. זה לא סותר. מי אמר שחשוף זה יפה? אני חושבת שבחורה צנועה זה יותר יפה. הבת שלי לומדת תפירה ואנחנו משקיעות מחשבה איזה דוגמאות יצאו יפה.

בספרי המוסר כתובים עשרה עניינים שאישה חייבת בהן. בין היתר היא חייבת להיות נקיה ומסודרת ויפה ולא עצלנית וחובה עליה לתפור בגד קרוע, שלא יסתכלו עליה בביזיון. אבל הכל רק בשביל הבעל. זה התפקיד שלה. כמו שכתוב שלא ניתנו תכשיטים לאישה אלא שהיא תתקשט איתם בתוך ביתה.

עברה כאן השמועה על הזמר המפורסם והבחורות הצעירות. לבנותיי זה לא יקרה. לבנות האלה שרוקדות עם זמרים יש ריקנות פנימית, אין בהן תוכן אמיתי. הסרטים, האינטרנט והאייפונים פותחים להן את הראש, מבלבלים אותן. הן לא יודעות מה לעשות עם כל הידע. לא יודעות מה דרך האמצע. אני רואה אותן ברחוב, מוזילות את עצמן. אף פעם לא שמחות. כל הזמן חושבות "אולי החברה שלי הלכה איתו? ועם ההוא? ומה יש שם? וכאן?". לא רגועות. כאילו כל הזמן מפסידות משהו. רודפות ורדופות. לקחו להן את הילדות, את התמימות.

אני מסתכלת על הבנות שלנו ורואה את השמחה. אין לנו טלוויזיה, סרטים ואייפונים. אצלנו חוסכים את זה מהילדות, שומרים על התמימות. הן לא רואות, לא שומעות ולא יודעות. כשהן מתבגרות וכבר יודעות, אין להן דרישות. הן חיות את החיים הרוחניים, ומרחמות על הבנות של הרחוב, שאין להן טעם בחיים.

תפקיד האשה להיות עקרת בית ולגדל את הדור הבא. שזה אומר לבשל, לכבס, לנקות, לגדל את הילדים וכל מה שקשור בבית. לבנות שלי למשל הכי כייף לנקות ולסדר את הבית, והן גם אופות ומבשלות לבד וכך אני מעניקה להן את הביטחון העצמי בניהול הבית. אחרי הצהריים הן הולכות לחוגים ולומדות לתפור.

התפקיד של הגבר הוא כמו בוס, צריך ללמוד ולפרנס. יש לו את הכבוד של האבא והילדים יודעים שכל דבר שואלים אותו. הוא גם המחנך כי הוא האישיות. כשצריך הוא גם עוזר בבית, למשל אם אישה חולה, אחרי לידה, קשה לה, אז הוא שם יד ועוזר מכל הלב. תמיד עזר כנגדה. אבל התפקיד שלו ללמוד ולפרנס.

הייתי רוצה שתהיה הפרדה יותר חזקה בין נשים לגברים. הייתי מעדיפה שיהיו רחובות נפרדים לגברים ונשים במאה שערים, או לפחות מדרכות נפרדות. לנשים זה יותר נח כי הן הולכות ברוגע, וגם לגברים שהנשים לא מבלבלות אותם. אני לא עולה לאוטובוס מעורב, רק נפרד ואז אני יושבת מאחורה כי כך כתוב בהלכה שגבר לא יישב מאחורי אישה.

זה נורא מפריע לי שאני צריכה להידחס בין גברים, ואני גם לא אשב ליד גבר כי זה מלחיץ אותי ואני כל הזמן לא רגועה. בפרט כשעולים עם ילדים ורוצים להרגיש בנוח ובחופשיות. את נשות הטליבאן אני מבינה, למרות שאני לא מסכימה עם דרכן. בעיני צריך ללכת בדרך האמצע. הן לקחו על עצמן להיות קיצוניות כי הדור כל כך ירוד וכל כך פרוץ שהן רוצות להגן על עצמן, וגם כי זה סוג של מחאה.

הייתי מעדיפה שהבת שלי לא תהיה טליבאן כי זה מבלבל אנשים, ומרחיק. אבל הכוונה שלהן טובה, והן נורמליות ומנהלות בית רגיל. אז אם הבת שלי בכל זאת תרצה, אני לא אתנגד.

למי שייכות היהדות?

החתונה שמסעירה את העולם החרדי

איינשטיין וריבלין - במותם נקראו חיים

הגלידות של נתניהו וההומור של ספי ריבלין

החרדים פותחים ישיבה בכלא