בלי דום וצפירה: כך מכבדים את הנופלים במגזר החרדי

אחד מהטקסים הידועים ומהמתוקשרים ביום הזיכרון, הוא ללכת לצוד חרדים שאינם עומדים בצפירה. הפרשנות סמויה שלו נשמעת כמו: "הנה הדוסים האלה, שלא איכפת להם שחיילים חילונים נהרגים בקרב. הם הרי לא הולכים לצבא, ועבורם הרי ממילא כל החילונים חייבים סקילה, אז מדוע בכלל לכבד את זכרם?" מלבד השערורייה בעצם השימוש ביום טעון זה ובזיכרון הנופלים כדי להכפיש את החרדים, מסתבר שגם עובדתית אין כל קשר בין ההכפשה למציאות. כמה אנקדוטות יכולות ללמד על הרגש העז והכבוד העמוק שרוכשים לומדי התורה לחללי צה"ל


כנסו לוואלה! יהדות

מקהלת האבות השכולים: "כשאני שר אני מרגיש שזה מהגרון שלו"
הלוחמים סרבו להתפנות ונהרגו כולם: הקרב האחרון של כפר עציון
"גל גדות? האישה החרדית היא וונדר וומן"
”דוד הנחלאווי” היה צריך להתאפק

לילה, 13 בינואר 1948. 38 לוחמים יוצאים לגוש עציון הנצור בתקווה להגיע אליו עם שחר. שלושה לוחמים נסוגים בגלל נקע של אחד מהם, 35 ממשיכים למרות הכל. למחרת הם מצאו את מותם בקרבות מול פורעים ערבים שכילו את זעמם בגופות. מלאכת הזיהוי קשה מאי פעם, ומי שמפשילים שרוולים וטורחים למלא את כבודם האחרון של הנופלים אלו הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, והרב אריה לוין, "רב האסירים". למרות המאמצים, קשה מאוד לזהות 12 מן החללים.

הרב לוין והרב פרנק, לבקשת הורי החללים ובנוכחותם, פועלים באופן חריג ומיוחד: הם מטילים "גורל הגר"א", גורל שבו נפתח ספר תנ"ך עתיק לפי הנחיות מדויקות ולאחר הכנה רוחנית מתאימה. הפסוק שעלה בגורל, כך על פי תורת הקבלה, מגלה את התשובה לשאלה שנשאלה. 12 פעמים נפתח ספר התנ"ך, ו12 פעמים הוא הצביע על פסוק ובו שם של אחד החללים. לימים נקבע יום נפילתו של הגוש, ד' באייר, ליום הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל.

יום של חולין, 1990, תלמידי ישיבת "קול תורה" שבשכונת בית וגן הירושלמית פונים לראש הישיבה הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, לבקש רשות לנסיעה צפונה, לקברי הצדיקים. הם מעוניינים להשתטח על קברם ולהתפלל. על פי המסורת, יש כח מיוחד לתפילה בסמוך למקום קבורתם של צדיקים. "קברי צדיקים אתם מחפשים?" תמה הרב "ומה עם קברי הקדושים בבית העלמין הסמוך בהר הרצל?"

אוגוסט 2013, צפון הארץ. חצי מדינה תקועה בפקקים של חופש, עם אוהלים על הגג ובגדי ים מתנופפים מהחלון לייבוש. בצומת כח, בין כביש 90 לכביש הצפון, (899) אני מבחין ברכב של משפחה חרדית (ועוד רכב, ועוד רכב, כל המשפחה) הסוטה מהמסלול ונכנסת לבקר באתר "מצודת כח". כי חשוב לזכור שמה שב-2013 הוא "פסטורלי" היה ב-1948 "אסטרטגי".

שלוש התקפות התקיפו כוחותינו את המצודה החולשת על נוף מרהיב. שלוש התקפות שעלו בדמם של 28 לוחמינו, חלקם צעירים שעלו ארצה לבדם לאחר השואה. נצר יחיד למשפחה שנפל על גבעות ארץ ישראל. לא רבים יודעים, אולם כיום המצודה אינה רק אנדרטת זיכרון כי אם קבר אחים של הנופלים. המשפחה החרדית, בעיצומו של הטיול, עוצרת כדי לעמוד ליד הקברים לקרוא פרקי תהילים ולומר קדיש. אין לנופלים מישהו אחר שיעשה את זה.

יום ראשון, השני למרץ 2014, מאות אלפי חרדים מתכננים את בואם לבירה, לעצרת תפילה אל מול ההצהרה בחוק הגיוס החדש, המשווה בין לומדי תורה לעבריינים. קבוצת תלמידים מתכנסת ליד ראש הישיבה, מבקשת לקבל הדרכה רוחנית לקראת העצרת.

"התרכזו בדמיונכם כמה שעות באמו של חייל שבנה כעת בחזית. בלבנון, בעזה." אומר הרב "חישבו על הלילה שלה, על חוסר הודאות כשהיא חרדה לגורלו של בנה. לכו לבית העלמין הצבאי בהר הרצל והיזכרו באם שקיבלה את בנה שלה בארון, עטוף בטלית. עתה הישירו מבט לעיני אותה אם. אם אתם יכולים לומר לה במצפון נקי כי אתם נושאים על שכמכם את עול לימוד התורה ולפיכך אתם מוותרים על השירות הצבאי, אתם רשאים להשתתף בעצרת"

2014. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה. חרף העובדה כי המדינה קבעה צורה אחידה בה נזכור את הנופלים, מסתבר כי במדינה פלורליסטית קיימות צורות שונות לכבד את זכר הנופלים. יש הסוברים כי הרכנת הראש לזכרם אינה רק מעשה טכני, וכי בעמידה בצפירה עדיין לא יצאנו ידי חובתנו. הם זוכרים בדרכם. למרבה הצער יש עדיין מחרחרי ריב ורייטינג המכפישים את שמם של החרדים בדמם של הנופלים אפילו ביום חשוב זה. אותם נופלים שהקריבו את חייהם כדי שנבנה כאן עתיד טוב יותר. האם נמלא אחר צוואתם האחרונה?