מציצים לשטייטל: טיש במודז'יץ

למרות שהוא לא הוזמן ולמרות שהוא לא מת לאכול מאותה הצלחת שנגעו בה עשרות חסידים, החליט משה גלנץ להגיע לערב של חסידות מודז'יץ רק בשביל לשמוע את הניגונים המכשפים שלהם

לטור הקודם של מציצים לשטייטל: טבילה במקווה הגברים "זופניק"

שוב פעם הגעתי באיחור אך מסתבר שאת החלק העיקרי לא פספסתי, תוהה אם אני היחיד שמרגיש מוזר להקשיב לשירה כה יפה ומיוחדת מפי כמה מאות חסידים בהרמוניה מושלמת בתקופת ספירת העומר. יד האדמו"ר נעה מצד לצד בניצוח מושלם כאשר ידו האוחזת במזלג מחליפה את מקל המנצחים אך למי אכפת, המקהלה החסידית הגדולה הזו לא זקוקה ליותר וחלל האוויר מתמלא בצלילים מז'וריים שגורמים לי לעצום את עיניי ולהתמוגג, נותן לרגעים הללו מקום בתוכי כדי לחדור ולהיספג.

כנסו לוואלה! יהדות
הסיפור האמיתי של עמוס עוז והרב כהנא
צפו: המערה שבה התחבא רבי שמעון בר יוחאי
כך תראה הכלכלה כששר האוצר יהיה חרדי

היום, ד' באייר, מציינים בחסידות מודז'יץ את יום פטירתו של רבי שמואל אליהו טאוב – ה"אמרי אש" בטיש חסידי. כאן לא מספיקות כמה ביצים קשות וערק זחלאווי, בין תפילת מנחה לערבית אלא מציינים זאת בחגיגה - לתפארת החסידות ומדינת ישראל, ולמה מדינת ישראל? תקראו עד הסוף.

זהו סיפור אחד מיני רבים אותם אני חווה בחודשים האחרונים, חי תרבות חסידית במיטבה, כל פעם חצר אחרת, בכל פעם צבע אחר של שטריימל, לרוב עשוי פרוות שועלים או כזו מזנבות יונקים מעורבים, חיות שנעקדו בדרך להפוך סימן היכר של יונקים אחרים- החסידים. מפעם לפעם אני מוצא את עצמי מקפל את שולי כובעי ורץ לחוות מהתרבות המיוחדת שלהם. תשנאו, תאהבו אבל תתקשו להתעלם ולא בגלל הריח של הערינג, אלא בעיקר משום שזו חוויה נדירה, תרבות אותנטית ומרתקת.

טוב, לא תמיד התמוגגתי מהנאה, היו גם אירועים אפורים, ואחד מהם אירע באחד ממוצאי השבת לפני מספר חודשים דווקא בחסידות מודז'יץ. לאחר שהגנבתי מבט במראה של הרכב בפעם השלישית לוודא שאני מתאים לנוף, כמה פניות פרסה ודרכים עקלקלות, הגעתי למקום ובשעה שמונה בדיוק עמדתי בשערי אולם "נאות ירושלים", בפאתי "בני ברק".

טיש במודזיץ (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

מידע שהוגנב לאוזני חשף כי הערב תתקיים כאן ההתרמה השנתית של הקהילה, חסידות שמתאפיינת בעיקר בלחניה השמימיים, כזו ששמה בכיס הקטן את כל ניגוני חצרות האדמו"רים האחרים וצפוי להיות ערב מרתק של שירה, שיחה מהאדמו"ר ואוכל גורמה (טוב לא ממש). בכניסה עמדו שני חסידים על תקן סלקטורים, עברתי אותם כאילו לא היו קיימים. כפי שוודאי הבנתם, אף אחד לא הזמין אותי ובסופו של דבר שילמתי את מחיר ההתגנבות, לא שהיה שם משהו לא בסדר, אבל אפע'ס, נו אתם יודעים איך זה.

בערב של החסידות הכי מוסיקלית, הושמעו שירים בודדים בלבד. באותם רגעים חשבתי: הרי לא סתם הם קיבלו את השם "ממלכת הנגינה" ואיפה הם הערב לעזאזל? לדעתי, מוסיקה היא הדרך הקלה ביותר לגרום לאורחים הרבים לפתוח את הארנק ולשלוף את השטרות, היה טוב לו היו מנגנים כמה ניגונים טובים מהלחנים המכשפים שלהם, מלהטטים בבריות, משכיחים מאיתנו את תלאות היהודי הנודד וברור לי שלא לכך התכוון המשורר (ויש ביניהם משוררים רבים). אבל תסמכו עליי, ולמרות שהייתי חסר סבלנות חיכיתי לטיש במוצאי שבת האחרון בבית המדרש של החסידות במרכז בני ברק וכפי שוודאי הבנתם פיציתי את עצמי ובגדול.

טיש במודזיץ (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
האדמו"ר (צילום: שוקי לרר)

שורשי החסידות החלו בעירה "דמבלין" בגבול פולין רוסיה לפני כמעט 150 שנה, עם האדמו"ר הרב ישראל טאוב שהתפרסם בזכות כישרונו בתחום ההלחנה והשירה בשילוב תורה וחסידות והוא נודע גם כתלמיד חכם עצום. הרב טאוב, אסף סביבו קהילה שהתחברה לתורותיו ולזמירותיו. אך כשאמרו על המשפחה שהיא מוזיקאלית לא הבינו עד כמה משפחה יכולה להיות כזו. חצר החסידות מחזיקה בלא פחות מארבעת אלפים ניגונים ושירים שונים, מה שמזכה אותה בזכות היחידנית להיקרא ברחוב החסידי ואף מחוצה לו "ממלכת הנגינה" של החסידויות.

ונחזור לדמבלין, העירה שכנה ליד מחנה צבאי גדול מאוד שבעיתות שלום אכן תרם רבות לשגשוגה של העיירה אך בזמן מלחמה סבלו התושבים רבות מה שגרם לרבי לעזוב את המקום בזמן מלחמת העולם הראשונה. האדמו"ר נדד עם חלק מחסידיו אל ראדום ומשם לאוטווצק פרבר בוורשא, שם נפטר. בנו רבי שאול היה מי שפיתח את החסידות והעצימה ובעצם הלחין את רוב מנגינותיה המפורסמות של החסידות, שרד את השואה, עלה לארץ וקבע את מושבו בתל אביב ונינו - האדמו"ר הנוכחי - רבי חיים שאול, סיים את פרק הנדודים לפני 19 שנה כאשר עבר לבני ברק הקרובה לתל אביב רק במסלול הוויז אך עם מהות שונה לחלוטין.

טיש במודזיץ (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

פרט נוסף המאפיין את החסידות הוא הפתיחות וההכלה כלפי כמעט כל הזרמים ביהדות. תוכלו למצוא על אותו ספסל, טיפוסים בעלי כיפות סרוגות וגם ללא כיפה כלל שנראה כי הם מניחים תפילין – בארון ולמרות זאת, קוראים לעצמם חסידי מודז'יץ. אם בפרק הראשון של מציצים לשטייטל סיפרתי על חסידות "תולדות אהרון" והתנגדותה לציונות, כאן מתרחש ההיפך הגמור בין יושבי בית המדרש לבין מוסדות המדינה ואפרופו, יום העצמאות שחגגנו לפני מספר ימים.

לאחר הכרזת העצמאות פרסם האדמו"ר דאז רבי שמואל טאוב - שהערב מציינים את היארצייט שלו, מכתב בו הוא מדגיש את חשיבות ההודאה וההכרה בנס שהקב"ה עשה לעם ישראל עם הקמת מדינה לעם היהודי. כמה סמלי שיום פטירתו בתאריך העברי חל יום לפני "יום העצמאות" - ה' באייר. רוצים עוד סמליות המקשרת בין קום המדינה לחסידות? קבלו! אביו – רבי שאול, נפטר בכ"ט בנובמבר 1947 – היום בו הוחלט באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולחסידות שמציינת אירועים מסוג זה בטיש, אין חגיגה גדולה מזו.

טיש במודזיץ (מערכת וואלה! NEWS , שוקי לרר)
(צילום: שוקי לרר)

שעה וחצי עמדתי על המדרגה (הפרנצ'עס) הכי גבוהה סביב השולחן הענק - זמן שלא הרגשתי איבר בגופי, מקשיב בהשתוקקות לתורתו של האדמו"ר גם כשהוא מדבר ביידיש מתגלגלת. לא ממש מצליח להבין את דבריו אך הלהט והחיות שבה הוא נאם הספיקה לי לקלוט מעט מן האור. המיקרופון הונח מולו מידי פעם על ידי הגבאי שלא הפסיק לזוז ולכרכר סביבו. פעם עם חלת הטיש, פעם עם צלחת קוגל, פעם עם קערת קרפיון ממולא ופעם עם כוס ווויסקי משובח להרמת כוסית לחיים.

כמו קפיץ דרוך חיכה הגבאי בין שיר ל"דבר תורה", שהאדמו"ר יסיים את חלקו במנה כדי לקחת אותה כמעט בחטף ולחלק אותה לחסידים הרעבים לקורטוב של קדושה. ומחשבה אחת שלא עזבה אותי בעודי צופה על תופעה זו, תחשבו מה היה קורה אילו היו מגישים לכם צלחת אוכל וכעבור שניה היו מושכים אותה - מעבירים אותה הלאה. התמודדות לא פשוטה אה... בטח בבית מחכה לו זוגתו עם מנת אוכל ביתי מהביל, אבל מי ישיר לו שם איזה ניגון מודז'יץ טוב?!

כתובת: בית המדרש מודז'יץ, רחוב חבקוק 20, בני ברק.
תאריך ושעה: מוצאי שבת ד' באייר. שעה 22:00 עד חצות. צריך לעקוב מתי יש עוד פעם.
סרדין או פריץ: מלא אבל היה הרבה מקום בלב, בין עשרות בודדות לכמה מאות באירוע מיוחד.
שובניזם או פמיניזם: יש עזרת נשים
מדד גלנץ: 3.5 כוכבים מתוך 5 (רק בגלל אירוע ההתרמה)