לספר את סיפורו של הרב יוסף גרינברג, שליח חב"ד באלסקה, דווקא בי"ט כסלו, 'חג הגאולה' בחב"ד, מבטא אולי יותר מכל את מושג השליחות. אל המדינה הצפונית והקרה הזו הגיע גרינברג לפני 25 שנה. עד אז, עוד 20 שנה קודם לכן, נהג הרבי מחב"ד, מנחם מנדל שניאורסון לשלוח בחורי ישיבה ללוות את תושבי המדינה היהודים, המונים כיום כ- 6,000 איש, במהלך החגים וחופשת הקיץ. כיום, בעקבות שליחות של גרינברג, כבר פועלים בעיר מגוריו אנקורג' (Anchorage), העיר הגדולה במדינה, אשר מחצית מהיהודים המקומיים מתגוררים בה - בית חב"ד, קמפוס יהודי, מוזיאון יהודי, בית כנסת, גן ילדים ומקווה, ובעצם, "כל מה שקהילה יהודית צריכה", הוא מספר.
"שהגענו לאלסקה ידעתי שזה מקום קטן וציפיתי שיהיה איזה בית חב"ד קטן. בכלל לא האמנתי ולא ציפיתי שנגיע למה שהגענו". את ההצלחה הזו תולה גרינברג בברכה שקיבל מהרבי לפני יציאתו לשליחות ושלח אותם "לחמם את אלסקה" ובירכם ש"תהיה הצלחה גדולה ומופלגה". "או זו גם הסיבה האמיתית להתחממות הגלובלית בכדור הארץ, שהבאנו את החום של היהדות שלם", הוא מוסיף.
תגיד, בכל זאת, לא קר שם נורא?
"שורר במדינה בעיקר קור יבש, אין שם רוחות ולחות. אבל אפשר לנהל שם חיים נורמליים. תושבי המקום מאוד אוהבים לעשות סקי. אבל שקר, אז קר. מתלבשים טוב. אבל יהודים מתרגלים לכל דבר".
מה יהודים עושים באלסקה?
"כל מה שיהודים טובים עושים בכל מקום. הם עושים עסקים, חלקם עוסקים במסחר פרוות, עובדים בחברות הנפט, והם עורכי דין ורופאים. כל מה שיהודים יודעים לעשות- הם עושים שם".
אלא שהקשר היהודי לאלסקה הוא הרבה יותר עמוק מזה. בשנת 1867 חכרה ארה"ב את אלסקה מידי הרוסים לתקופה של 100 שנים בסכום של 7.2 מיליון דולרים. את המהלך הזה יזם מזכיר המדינה האמריקאי באותם ימים, ויליאם סיוארד. אך מתברר שכל הרעיון מלכתחילה היה של חבורת יהודים, סוחרי פרוות מסן פרנסיסקו שפעלו באזור והם אלו שגילו לו כי רוסיה מוכנה למכור את שטח וגם עשו את הלובי הפוליטי לעניין ודחפו שהעסקה אכן תתבצע. בתמורה, הם קיבלו את הרישיון והמונופול המסחרי במקום ב- 20 השנים הראשונות לקיומה של המדינה כחלק מארה"ב ולמעשה, הקימו בה את כל התשתית המסחרית במקום. גם ראש העיר הראשון של העיר אונקרג', העיר הגדולה במדינה כאמור (מונה כרבע מיליון תושבים), היה יהודי שנבחר לכהן בתפקיד במשך שתי קדנציות. אחריו, כיהן כראש עיר יהודי נוסף, ממוצא רוסי, אשר הקים את קרן החינוך הראשונה במדינה וזכה שהספרייה הלאומית במדינה תיקרא על שמו.
ועכשיו, חזרה לי"ט כסלו. עם ייסודה של תנועת החסידות לפני כ- 250 שנה, "זכו" אנשיה ליחס חשדני ועוין, בעיקר מצד אנשי יהדות ליטא ורבניה, אשר הנהיגו את העולם היהודי. הללו, אשר עד היום מכונים "המתנגדים" בשל אותה התנגדות לחסידות, ובעוד הטראומה בעקבות משיח השקר שבתאי צבי עדיין חקוקה בתודעתם, חשדו כי החסידים מבקשים למעשה להקים דת אחרת. כך, בעיצומה של אותה מחלוקת חריפה, ביקש מייסד תנועת חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי להיפגש עם הגאון מוילנא (הגר"א) על מנת לפרוש בפניו את עקרונות החסידות וליישב את המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים.
אלא ש'האדמו"ר הזקן' של חב"ד, כפי שהוא מכונה בפי חסידיו, מעולם לא הצליח להשיג את אותה פגישה מיוחלת. במסגרת העימותים בין הצדדים, הלשינו עליו "המתנגדים" לחסידות לשלטון הצארי כי הוא מורד במלכות ומסייע לאימפריה העות'מאנית שלחמה ברוסיה. למעשה, אותו סיוע לאויב הסתכם באיסוף כספי צדקה בעבור יהודי ארץ ישראל שנשלטה אז על ידי התורכים. אלא שתגובת השלטונות לא איחרה לבוא. האדמו"ר הזקן נאסר ונשלח לכלא, שם שהה במשך 53 ימים. יום שחרורו אפוא, לאחר לא מעט השתדלויות, חל בי"ט כסלו אשר עד היום מצוין בתנועת חב"ד כ"יום הגאולה".
במקרה או שלא במקרה, במשפחתו של גרינברג יכולים בהחלט להזדהות עם הסיפור הזה והמסר הנובע ממנו. אביו של גרינברג עצמו שהה בכלא הסיבירי במשך 7 שנים, לאחר שניסה להשיג את הגבול הסובייטי ונעצר. זה קרה בשנת 47' והימים היו ימי רוסיה הקומוניסטית וכל עיסוק במצוות הדת היה אסור בתכלית וכרוך בסכנת נפשות. אך כל זאת לא הרתיע את אביו של גרינברג כאשר ביקש להשיג לעצמו מחזור תפילה לימים הנוראים. הוא אכן הצליח להשיג אחד כזה לזמן קצוב, בדרך לא דרך, והעתיקו דף אחר דף תחת עינם הפקוחה של השומרים. לימים, אחר שחרורו, כאשר הגיע לביקור אצל הרבי מחב"ד בניו יורק, הוא העניק לו את מחזור התפילה במתנה. "בשביל הרבי המחזור הזה היה חתיכת מסירות נפש יהודית", מציין גרינברג בהתרגשות.
החינוך הזה שינק מבית, כך להערכתו, זו גם אולי הסיבה, תחזיקו חזק, ש- 15 מתוך 17 ילדיו של אביו משמשים כשליחים בתנועת חב"ד ברחבי העולם. שניים מהם מתגוררים בסין, שתי אחיות נוספות פועלות באוקראינה, אחות נוספת בגרמניה ועל זו הדרך. וכן, גרינברג בהחלט מסכים שלארגן מפגש משפחתי אצלם הוא עניין מסובך למדי.
אז מה הקשר של כל זה לי"ט כסלו ולמושג השליחות? וזו תשובתו של גרינברג: "האדמו"ר הזקן ידע לפני שהוא יצא לליטא (מעזו המתנגדים) שהוא יקבל שם קבלת פנים חמוצה, שזה יביא לו נידויים וחרמות ועדי כדי כך שמסרו אותו לשלטונות. גם שליחי חב"ד, שהם באים לעיר שרוב התושבים בה הם לא חרדים, לא דתיים, אפילו לא יהודים, הם לא מעוניינים במה שיש לשליח להציע. לפעמים הם אפילו עוינים את המסר בפיו.
אבל בכל זאת, הרבי שלח שליחים לכל העולם וכולם הצליחו. כי ששליח מגיע לעיר הוא מאמין בנשמות ובמהות של כל יהודי. לפעמים חושדים בו שיש פה משהו שהוא מנסה לכפות. אבל הם לא מבינים שמנסים להביא דבר ששייך להם, שזה שלהם. וזה הכוח היסודי שדוחף מאחורי השליחות בכל העולם. גם האדמו"ר הזקן, שהוא הגיע לליטא, העמיד את עצמו בסכנה מאחר והוא ידע שההתנגדות בליטא רק נובעת מאי- הבנה וחשדות כי מדובר בדבר חדש, אבל לא מהתנגדות אמיתית. כי הוא ידע שני דברים: שתורת החסידות היא חלק מתורת השם ושהיא אמת והנשמה של היהדות".