טליה אלחדד הייתה בת 26 כשנכנסה לשיעור יוגה בתל אביב. היא הייתה גננת, סיימה לימודי הוראה וחיה חיים שלדבריה נראו טובים ונורמטיביים. אלא שהמפגש עם עולם היוגה, המדיטציה והמורה הרוחני דוד הר ציון העניק לה תחושה חזקה של שייכות ומשמעות.
"זה סיפק לי באופן מאוד מיידי ובצורה מאוד גורפת תחושה של שייכות ותחושה של משמעות", היא מספרת לחני ליפשיץ. בתוך זמן קצר היא החלה להגיע יותר ויותר למפגשים, ולאחר כחודשיים כבר הייתה מוכנה לעבור לגור עם חברי הקבוצה.
לדבריה, ככל שהקשר עם הקבוצה התחזק, כך החיים שמחוץ לה איבדו מחשיבותם. בהמשך עבר הר ציון לניו יורק וחברי הקבוצה הצטרפו אליו בהדרגה. שם, היא מספרת, הבידוד כבר הפך גם לפיזי.
"אתה נבחר", היא מתארת את המסר שהועבר להם. "מול אחרים אתה הרבה יותר מהם, אבל מולו אתה נמוך בדיוק כמו שהם נמוכים מולך".
הכסף הלך לחשבון שלו"
לדברי אלחדד, החיים בקבוצה כללו עבודה קשה, מחסור ותלות כלכלית כמעט מוחלטת. היא עבדה כגננת, אך לטענתה הכסף שהרוויחה הועבר לחשבונו של מנהיג הקבוצה.
היא מתארת גם תקופות שבהן חברי הקבוצה חיו בתנאים קשים מאוד. בבניין במנהטן, לדבריה, כ-40 אנשים חיו במרתף עם שני חדרי שירותים בלבד, בעוד הר ציון התגורר בקומה נפרדת בתנאים טובים בהרבה.
לצד זאת, היא מספרת על מערכת של שליטה רגשית. לדבריה, כאשר העזה לשאול שאלות, היא ספגה השפלות לעיני חברי הקבוצה, ולאחר מכן גם הם התבקשו לבקר אותה. "מוקפת באנשים, אבל מרגישה הכי מושפלת, הכי בודדה", היא נזכרת.
לדבריה, במהלך השנים הקבוצה החליפה גם זהויות רוחניות. בתקופות מסוימות אימצה מנהגים מההינדואיזם, ובתקופות אחרות פנתה ליהדות. "יום אחד אתה קם בבוקר, ופתאום יש ספר תורה במקום שבו קודם היו פסלים", היא מספרת.
"אני לא אסלח לו בחיים"
המחיר הכבד ביותר מבחינת אלחדד קשור לילדים שמעולם לא היו לה. לדבריה, בתחילת הדרך דובר על האפשרות שחברי הקבוצה יקימו משפחות ויגדלו את ילדיהם יחד, אך בהמשך הוצגה בפניהם הנזירות כשלב רוחני מתקדם.
בגיל 35, לדבריה, היא וחברים נוספים התבקשו לוותר על הקמת משפחה. כיום זהו הפצע שהיא מתקשה להשלים איתו.
"אני בגדול בן אדם של סליחה, ובן אדם שהמשיך הלאה, אבל זה לא עובר", היא אומרת. "אני לא אסלח לו בחיים שהוא מנע ממני את האפשרות להיות אימא".
הקורונה שהפכה לפתח מילוט
אחרי 23 שנה, דווקא מגפת הקורונה הפכה עבור אלחדד לנקודת המפנה. חברי הקבוצה התבקשו לעזוב את העיר ולעבור להתגורר יחד בחווה בניו יורק.
למי שראה בהר ציון מורה רוחני, היא אומרת, זו הייתה יכולה להיות הגשמת חלום. עבורה זה כבר היה סימן שהגיעה לקצה.
"היה רגע שפתאום זיהיתי שהקדושה שלו כבר לא נוגעת בי כמו פעם", היא מספרת. "הבנתי שהכוח שלו עליי כבר לא אותו דבר, ושאני יכולה לחזור לסמוך על עצמי ועל הלב שלי".
בגיל 49 היא עזבה וחזרה לישראל. לדבריה, הקשר שמשפחתה הקפידה לשמור איתה לאורך השנים היה אחד הדברים שאפשרו לה לעשות את הצעד. אמה, שהבינה כי ביקורת ישירה עלולה להרחיק אותה, המשיכה להזכיר לה שהיא אהובה ושאם תרצה לחזור, תמיד יהיה לה לאן.
כיום אלחדד מספרת את סיפורה ומקווה שגם מי שנשארו בקבוצה ימצאו את הדרך החוצה. "תמצאו את הכוח להאמין בעצמכם בחזרה", היא פונה אליהם. "להאמין שאף אחד בעולם הזה לא יודע יותר טוב מכם מה טוב בשבילכם".
עוד בערוץ
איך זה להיות נערה במחלקה פסיכיאטרית סגורה? ראיון שלא ישאיר עין אחת יבשה
"אלוקים, תן לי שבוע אחד בלי זה": ניר יוספי על החיים עם תסמונת טורט
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.