"התהפכנו שלוש פעמים עם הרכב": אתיה אליה (דימנטמן) על התאונה שטלטלה את חייה

החיים של אתיה אליה (דימנטמן) כבר עברו יותר מתפנית אחת שאיש לא יכול להתכונן אליה. היא הייתה בת 24 ואמא לתינוק בן שמונה חודשים כשבעלה, יהודה דימנטמן הי"ד, נרצח בפיגוע ירי סמוך לחומש. בהמשך היא בנתה מחדש את חייה, נישאה לאיתן דוד והקימה איתו בית. ואז, כשהייתה בהיריון בחודש הרביעי, הגיעה התאונה ששינתה שוב הכול.

בשיחה אישית עם חני ליפשיץ היא חוזרת אל הרגעים שבהם נדמה היה שהחיים סוף סוף התיישרו, אל האובדן הראשון, אל האהבה החדשה ואל ההתמודדות שמלווה אותה מאז התאונה הקשה. לצד הכאב היא מדברת גם על אמונה, על האפשרות להרגיש את השבר בלי לברוח ממנו, ועל הבחירה לא לוותר על החיים.

את יהודה הכירה כשהייתה צעירה. לדבריה, הדרך אל הקשר לא הייתה מיידית, אבל מרגע שהחליטו להיות יחד נוצרה ביניהם אהבה גדולה.

"הרגשתי שמה שזכיתי לחיות איתו, יש אנשים שחיים 80 שנה ולא זוכים לכזאת זוגיות", היא מספרת.

אחרי כמעט שלוש שנות נישואים נולד בנם דוד. ארבעה חודשים לאחר מכן יהודה נרצח בפיגוע ירי בכניסה לחומש.

אתיה זוכרת היטב את היום ההוא. היא יצאה לקניות עם דוד והציעה ליהודה לעלות לחומש כדי להיות עם חברים. בדיעבד, המחשבה הזו ליוותה אותה זמן רב.

"בחוויה שלי, אני שלחתי אותו", היא אומרת.

הרגע האחרון שלה איתו נשאר חד. היא הורידה אותו ליד חבר, וכשהרכב שלה זז מעט הוא הסתובב כדי לוודא שהכול בסדר. "נפנפתי לו לשלום", היא נזכרת.

זמן קצר לאחר מכן הגיעו הדיווחים על הפיגוע. יהודה נפגע באורח אנוש ומת מפצעיו.

"פתאום משהו שאין לי איך להחזיר אותו לחיים", היא אומרת. "נתקלתי במוגבלות שלי בצורה הכי עמוקה שיש".

ובכל זאת, כבר בלילה שלאחר הרצח, בתוך הכאב העצום, הייתה לה ידיעה פנימית שהיא עוד תקים בית.

"היה לי ברור שאני אתחתן", היא מספרת. "גם היה לי ברור שזה מה שיהודה רוצה".

כשנה לאחר מכן הוצע לה להכיר את איתן דוד. אמו נחשפה לסרטון שבו אתיה דיברה על יהודה והרגישה שיש כאן חיבור אפשרי.

הקשר ביניהם התחיל בקלילות מפתיעה.

"עוד בטלפון הראשון דיברנו בצחוקים של החיים", היא מספרת. "כשדיברנו ידענו שתהיה פגישה שנייה".

אחד הדברים שחיברו ביניהם היה דווקא היכולת של איתן דוד לקבל את הסיפור שאיתה הגיעה אתיה - את האלמנות, את דוד ואת המקום שיהודה ימשיך לתפוס בחייה.

"זה לא רק שהוא לא נבהל ממני", היא אומרת. "הוא התנהג איתי הכי טבעי בעולם. אפשר היה לצחוק על האבל שלי ועל דוד ועל זה שאני צריכה בייביסיטר בשביל ללכת לדייט".

היו גם סוגיות מורכבות. איתן דוד ביקש ממנה להסיר את טבעות הנישואים מנישואיה ליהודה ולהתחיל את החיים החדשים בשם המשפחה אליה. הם דיברו על כך רבות, עד שכל אחד הצליח להבין את המקום של האחר.

בסופו של דבר הם נישאו.

הקשר בין איתן דוד לבין דוד נבנה בהדרגה. בהתחלה הילד קרא לו בשמו, אחר כך "אבא איתון", ובהמשך פשוט "אבא".

"ככה, כל פעם שהרגשתי שהלב שלי בשל, התקדמנו", מספרת אתיה.

כמעט שנתיים לאחר החתונה הגיע הרגע ששינה שוב את מסלול חייהם.

אתיה הייתה בחודש הרביעי להיריון. בני המשפחה חזרו מחגיגת יום הולדתו של דוד, וכשהיו בדרכם הביתה התנגש בהם רכב.

את רגע התאונה עצמה היא אינה זוכרת.

"תודה להשם שאני לא זוכרת", היא אומרת. "התהפכנו כזה שלוש פעמים עם הרכב".

דוד נפגע באורח קל יחסית ושבר את רגלו. אתיה נפצעה קשה וסבלה משברים ברגל, באגן ובצלעות וכן מנוזלים סביב הלב, שבשלב מסוים אף סיכנו אותה.

איתן דוד נפגע באופן הקשה ביותר. גופו, לדבריה, כמעט לא נפגע, אך הוא ספג פגיעת ראש חמורה.

דווקא כאן פגשה אתיה פחד ישן. לאחר הפיגוע שבו נרצח יהודה, היא סיפרה כי אחד הדברים שמהם חששה יותר מכול היה האפשרות שבעלה ייפגע בראש וישתנה.

"פתאום כשקלטתי את זה, זה טלטל אותי", היא מספרת.

אתיה עצמה הייתה מורדמת ומטושטשת במשך תקופה, ורק בהדרגה החלה להבין את מצבו של בעלה.

כיום, לדבריה, איתן דוד נמצא במצב של הכרה חלקית.

"הוא פותח עיניים, הוא שומע", היא מספרת. "אנחנו מספרים לו דברים שמרגשים, לחיוב או לשלילה, ואז ממש יורדות לו דמעות".

באמצעות מטפל שמלווה אותו, המשפחה גם הצליחה ליצור איתו דרך מסוימת של תקשורת.

"הוא מחזיק לו את היד, ואיתן דוד יכול לעשות תנועות של כן ולא. אנחנו יכולים לשאול אותו דברים ואתה רואה שהוא עונה לעניין", מספרת אתיה. "אבל הוא עדיין לא מצליח לתת פקודות לגוף שלו שיזוז".

לדבריה, יש שעות שבהן היא מרגישה שהוא נוכח ומבין אותה היטב, ושעות אחרות שבהן התקשורת קשה יותר.

"הוא כאילו כלוא בתוך הגוף שלו", היא אומרת.

גם ההתמודדות האמונית השתנתה בעקבות התאונה.

אתיה מספרת שהאמונה בקיומו של הקב"ה ובטובו נטועה בה מילדות ולא התערערה, אבל המפגש עם המציאות הכואבת יצר אצלה שאלות אחרות.

"הכי קשה זה שאתה מרגיש כאילו השם לא רוצה את הטוב שלך", היא אומרת. "לקח לי זמן, ואני עדיין מחזירה את האמון שלי בהשם שהוא רוצה בטובתי".

ובתוך הדרך הזו היא גילתה מחדש גם מהי בעיניה עוצמה.

"פעם חשבתי שבן אדם חזק זה בן אדם שלא בוכה", היא אומרת. "היום אני חושבת שבן אדם חזק הוא מספיק אמיץ כדי להרגיש את כל הרגשות שהכי שורפים בלב".

היא אינה מנסה לצייר תמונה פשוטה או לפתור את הכול במשפט אחד. יש ימים של כאב, יש חוסר ודאות, ויש גם רגעים שבהם היא מצליחה לראות את החסדים שבדרך.

בתוך כל אלה נמצא גם דוד, שכבר עבר בחייו הקצרים אובדן וטלטלה שלא פשוט לתפוס.

אתיה מספרת שהיא ומשפחתה הכינו אותו בהדרגה למפגש עם איתן דוד לאחר התאונה. הם כתבו וציירו יחד סיפור שמסביר מה קרה, וכשהגיע לבקר הוא ראה את אמו נוגעת באביו והבין שגם הוא יכול.

היום הוא ממשיך להיות אחד ממקורות הכוח הגדולים שלה.

"יש רגעים קשים, והרבה פעמים הוא מה שמחזיק אותי", היא אומרת.

וכשהיא מסתכלת קדימה, אתיה אינה ממהרת לצייר לעצמה תמונה ברורה של העתיד. אחרי כל מה שעברה, היא מודה שהלב מתקשה לפעמים לבנות מחדש ודאות.

ובכל זאת, דבר אחד נשאר בה.

"כמו אחרי הפיגוע, אני לא אוותר לעצמי על חיים יפים וכיפיים וטובים".

לקראת סיום היא מבקשת שהסיפור שלה לא יישאר רק סיפור פרטי. לדבריה, אנשים רבים שפוגשים אותה אומרים לה שההתמודדות שלה ושל משפחתה נוגעת גם בהם.

"הלוואי שזה באמת ייתן כוח לאנשים", היא אומרת. "שלא נפחד לעבור עם הלב שלנו ועם הרגשות".

ומעל הכול נשארת התפילה לרפואתו של איתן דוד בן טובה.

עוד בערוץ

הרב דן טיומקין - מה לא אומרים לאדם שבור?

צבי יחזקאלי: למה הקונספציה עדיין כאן והאם הצבא אמיץ מספיק?

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד