"הרגשתי את הגוף שלי בוער. הבנתי שנפצעתי": גולן קריגר משחזר את רגעי הלחימה

בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, רב-סרן במילואים גולן קריגר, מ"פ שריון במילואים, מתפלל בבית הכנסת ביישוב עלי זהב. בעוד השמועות על חדירת מחבלים מתחילות לזרום מהדרום, הוא חוזר לביתו ובודק את הטלפון. הבן שלו נכנס לסלון ושואל בתמימות מדוע אבא עם טלפון בשבת חג. באותו רגע האינטואיציה המבצעית מתעוררת: קריגר מבין שמשהו חריג וקטסטרופלי מתרחש, והוא מחליט לא לחכות לצו 8 רשמי, אלא להקפיץ את אנשיו באופן עצמאי.

בראיון לעודד הרוש, משחזר קריגר את רגעי הלחימה הקשים, את ההחלטות הצבאיות חסרות התקדים, את הפציעה הקשה ברצועת עזה ואת התובנות הנוקבות שהוא מביא כיום בספרו החדש.

בזמן שהם מכינים את הטנקים לפעולה, התמונה בשטח דרשה מהשריונרים לוותר על הכלים שלהם ולהפוך בן רגע ללוחמי חי"ר הנושאים וסטים ומחסניות. המעבר עבור חלקם היה הלם מוחלט. "אני לוקח את כל הפלוגה ואני אומר להם: חברים, הדרום מדמם, אנשים נרצחים בקיבוצים ובערים, חייבים כוחות שילחמו... הפלוגה מסתכלת עליי בדממה, ממש אף אחד לא מוצא בעצמו כוחות נפש להגיב בכלל לבשורה הזאת. ופתאום אחד החבר'ה, בחור בשם חיים, מוריד את הראש למטה ומתחיל לשיר לעצמו: 'אל תירא ישראל, אל תירא כי גור אריה אתה'... ואחרי דקה, פלוגת מילואים שלמה, 70-80 חבר'ה ימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים - כולם שרים ביחד 'עם ישראל חי'", מספר קריגר.

בשל מחסור חמור בנהגי מובילים, שהיו נצורים ביישובי הפריפריה תחת אש, קיבל קריגר החלטה נועזת וחסרת תקדים בתולדות צה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים: לנוע עם שמונה טנקי מרכבה סימן 4 בנסיעה עצמאית לאורך מאות קילומטרים ממרכז הארץ ועד לדרום.

במהלך נסיעת הלילה המפרכת, כשהם עוצרים לתדלוק והתרעננות בתחנת הדלק בכביש 6 סביב השעה 02:00 בלילה, נחשפו הלוחמים למחזה סוריאליסטי מצמרר. אוטובוס פינוי שעמוס בילדים, קשישים ותושבים מקיבוצי העוטף הגיע לתחנה. המפגש בין האזרחים שחשבו ש"אין צבא" לבין חיילי המילואים שהגיעו עם טנקים להגן עליהם הסתיים בדמעות של התרגשות: "האוטובוס מגיע בשתיים בלילה, הדלת נפתחת ויורדים ילדים, ילדות, קשישים... הם שואלים אותנו: 'מאיפה אתם?' אנחנו אומרים להם: 'אנחנו אנשי מילואים ממרכז הארץ', והם פורצים בבכי. הם מבינים שעם ישראל מבין מה קורה להם ויוצא בגיוס לעזרתם".

כשהכוחות הגיעו לצומת יד מרדכי ולכפר עזה, המראות בשטח היו קשים מנשוא: "אתה חוטף איזשהו בוקס בבטן... אתה ממש רואה חבל ארץ בחורבנו, ואני אומר לחיילים: 'אל תעצרו, כמה שיותר מהר להגיע לכפר עזה, חייבים אותנו בלחימה שם'".

קריגר מתאר את ההתמודדות המקצועית הייחודית של חיל השריון בלחימה מטווח אפס בתוך שטח בנוי וממ"דים ביישובי העוטף: "לא חשבתי לעולם שנצטרך להילחם בתוך שטח מדינת ישראל... איך יורים לממ"ד? מה יורים על ממ"ד, איזה סוג פגז? בעזה ובלבנון אין ממ"דים, אף פעם לא התכוננו לזה, לא למדנו את זה.

"הכלי הזה היה קריטי כדי להכניס איזשהו כוח אש מסיבי למחבלים שהיו שם, לכאוס המטורף שהיה בתוך בארי וכפר עזה, כדי לבוא ולהגיד: 'אנחנו כאן, אנחנו פה עכשיו, בוא נראה אתכם יוצאים החוצה'".
לאחר חודשי לחימה בעוטף, נכנסה הפלוגה של קריגר לתמרון הקרקעי העמוק ברצועת עזה. ביום השנה בדיוק לתחילת הכניסה, במהלך פעילות מבצעית בג'בליה, נפצע קריגר באורח קשה מפגיעת מטען ואש מחבלים: "אני מתקדם עם הטנק מקדימה ופתאום מרגיש פיצוץ גדול, ככה כל הטנק זז... אני עולה קצת גבוה בצריח... ופתאום פיצוץ אדיר, אני מרגיש את הגוף שלי ממש בוער, מרגיש את הפנים נשרפות, יש לי צריבה מאוד מאוד חזקה בעיניים. אני מבין שנפצעתי".

לאחר פינוי חירום לבית החולים בילינסון וסדרת ניתוחים מורכבים בעיניים, קריגר מקבל בשורות טובות מרופאת העיניים: "היא אמרה 'אתה עוד תשוב לראות ואתה תשוב להילחם'", מספר קריגר.
על אף הפציעה הקשה ובעיות הראייה, בחירה עיקשת החזירה את קריגר פעם אחר פעם להוביל את פלוגתו במשך קרוב לשנתיים של לחימה בכלל גזרות הרצועה.

החוויות המטלטלות של השנים האחרונות הובילו את קריגר לכתוב ספר מעמיק המנתח את שורשי המחדל בדרום. לשיטתו, הבעיה המרכזית התחילה הרבה לפני 7 באוקטובר, במדיניות ארוכת שנים של התקפלות והכלה: "אני חוזר בכתיבה ואומר: עוד אירוע ועוד אירוע, יש פה איזושהי מדיניות. זה כבר לא רצף אירועים, יש פה מדיניות של הכלה שהתפוצצה לנו בפנים... זו לא הכלה, זו פחדנות. אתה מורתע יותר, אתה מוכן לאבד לוחמים שלך ובלבד שלא תיפתח מלחמה גדולה יותר".

עם זאת, לצד הביקורת הנוקבת על המערכת והדרג המדיני-צבאי בעבר, קריגר מבקש להדגיש את הלקח החשוב ביותר לעתיד - האחדות הלאומית שמתגלה בשטח: "האמת היא לא אצלכם באולפנים, האמת היא אצלנו בטנק. כשאני נמצא בתוך הטנק שלי כל המלחמה עם חבר שתומך במחאות בקפלן והוא בוחר שמאל, ועוד חבר עולה מברית המועצות, שמים הכל בצד. בטנק, אתה מתמקד רק בדבר אחד - רק בנצח ישראל, הגנה על הבית, העתיד והילדים".

בתוך התופת: אביבה וקית' סיגל על הרגעים המצמררים בעזה

"עצמתי את העיניים, וחיכיתי למוות": אלי-ה כהן על רגעי האימה שאי אפשר לשכוח

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד.