מועדון הבארבי, מעוז החילוניות, מרכז הרוקנרול בתל אביב, קודש הקודשים של המוזיקה בעיר ה-24 שאין לה גבול, דווקא שם, התאספו בשבוע שעבר, כיפות סרוגות, פריקים, מחפשי דרך, חסידי ברסלב, אוהבי מוזיקה, חוזרים בתשובה לסוגיהם וחילונים למהדרין, להופעה של היוצר והאמן, אליעזר בוצר, ולאירוע מיוחד שהוצמד אליו "הצעקה" בפעם הראשונה בתל אביב.
לחברים הרבים שמעורבים בפרויקט "הצעקה" יש שאיפה להביא אותה לכיכר רבין אך מתברר, כי הדרך לשם עוברת בבראבי. שבועיים לפני המופע, החליט בוצר להזמין את הזמר, סיני תור, אל הבמה כדי להרים את כדור "הצעקה" למגרש התל אביבי.
לצעקה יש משמעות נוספת ועמוקה יותר, "כאשר מספר אנשים מתאספים וצועקים יחד לקדוש ברוך הוא לשיפור המצב, קורה משהו למעלה", מסביר, הצלם והבימאי, עופר שכטמן ומוסיף, "יש בזה עניין גדול בקבלה, כי גם כאשר לכל אחד יש משהו אחר שעליו הוא צועק, יש משהו משותף שאי אפשר לעשות בהתבודדות". גם עבור הבימאי והמפיק, אלדד אילת שהיה מהראשונים לזהות את העוצמה, יש מה להוסיף.
"הצעקה, היא אירוע שחוצה גבולות ומגזרים. יש לה ביטוי שונה ומיוחד, כי כל אחד יכול להתחבר לצעקה הפרטית שלו אך בכל זאת לצעוק יחד עם כולם. בגלל שזוהי צעקה ללא מילים, כמו השופר שהוא מעבר עולם הרגש והמחשבה. זה אמצעי שמאוד עוזר לאנשים להתחבר".
העובדה, כי האירוע התרחש דווקא בשבוע פרשת וארא בה מוזכר התמצית והבסיס לרעיון, מלהיב עוד יותר, רק בשל העובדה כי מבחינת המעורבים זהו עוד סימן מהשמיים כי הם בדרך הנכונה. "את עניין הצעקה למדנו מתוך המקורות שהראשון בהם הינו יציאת מצרים בפרשת השבוע - פרשת וארא, עם ישראל נגאל ממצרים לאחר שצעק, "ותעל שוועתם אל האלוקים..." ואז יצא ה' בפעולת הצלה, הנחית על המצרים 10 מכות והוציא את העם מהגלות המרה כפי שנאמר: 'הנה צעקת בני ישראל באה אלי'" מסביר שכטמן.
הרעיון החל כאשר הורן בן רון, מהישוב שמשון, החליט לקחת את עניין ההתבודדות, צעד אחד קדימה והתחיל לשתף את חבריו באפשרות לצעוק יחדיו במדבר, לאחר שראה בספרי הקבלה שיש משמעות ואפשרות להביא את הגאולה דרך הצעקה המשותפת. החברים שהתחברו לרעיון החלו להיאסף ולבצע את הצעקה בדיבוק חברים, לאחר דברי חיזוק ושירה משותפים ברוג'ום א-נאקה שבמדבר יהודה.
מדובר במקום המרוחק מכל ישוב, ובלילה ללא עננים, כל גלקסיית שביל החלב פרוסה בבהירות והחיבור לטבע ולפנימיותו של האדם, גדלה מרגע לרגע. הרעיון החל לצבור תאוצה, בתחילה הגיעו חמישה אנשים, לאחר מכן 50 ובפעם הבאה כבר הגיעו 300 איש. באירוע השיא שהיה בראש חודש תמוז לפני כשנה וחצי, הוקם מחנה ענק עם במה גדולה במרכזו. אמנים וזמרים כמו אברהם אבוטבול ז"ל ויבדלו לחיים - שולי רנד , אהרון רזאל, סיני תור ועוד רבים, עלו על הבמה זה אחר זה והכינו את הקהל הרב שהגיע לקראת חצות הלילה לצעקה הגדולה. גם רבנים מפלחים שונים בציבור השתתפו שם וברגע השיא עלה לבמה הזמר סיני תור, כדי להדליק ולהדביק את כולם. "הצעקה הייתה 'עד לב השמיים'" נזכר אלדד אילת.
אולם מאז, החלה דעיכה ולמרות ניסיונותיהם של חברי הקבוצה, לא אירע בינתיים אירוע בסדר גודל דומה, בעיקר בשל בעיות תקציביות ובשל העובדה שלמארגנים יש דבר אחד שלא בא בחשבון לבקש תשלום. האירועים במדבר לא עולים כסף ומתרחשים רק על ידי תרומות ורצון טוב של המשתתפים.
"אנחנו שואפים להגיע ל-22.000 צועקים דווקא במדבר. הדבר יכול לעורר רחמי שמיים ולהביא גאולה לעולם, היו כבר 1500, אז עוד קצת עבודה וסייעתא דשמיא אנחנו מגיעים לזה", אומר אלדד בחיוך של תקווה.
בוצר עלה על הבמה והלהיב את הקהל כהרגלו עם שיריו, וללא ספק, מדובר בפרופורמר אמיתי וחיית במה שעוד יעשה הרבה עניין סביבו גם באלבומיו הבאים. הזמר אביב גדג' המוכר כסולן להקת אלג'יר, וחברו של הגיטריסט גבריאל בלחסן שנמצא באוגוסט האחרון בביתו, ללא רוח חיים. הצטרף לבוצר לשני שירים ונתן להם משמעות אחרת, כך לדוגמה, את השיר "להיות פשוט" עשה גדג' בחינניות וערגה האופיינית לו. לקראת חצות עלה אל הבמה סיני תור, והחל לשיר את "ממקומך מלכינו" של קרליבך והקהל החל מרגיש שמשהו גדול עומד לקרות. לאחר שיחה חיזוק קצרה אל ריבון העולמים תוך כדי פריטה עדינה על הגיטרה, כבו האורות במועדון הבארבי ו'הצעקה' פילחה את האוויר.