אשר רוזנבלט, משורר צעיר (31), יוצא בשאלה שלמד במוסדות חינוך ליטאיים ועבר הטרדה מינית בין כותלי הישיבה. בשיריו הוא שופך אור על מקרים וסיטואציות שעברו עליו בתקופה בה היה שייך לעולם הדתי, "השיר 'שה לעולה' נכתב מתוך מקום אישי ועמוק כתוצאה מדברים שעברתי בחיים", מספר רוזנבלט לוואלה! יהדות, השיר שנכתב על פגיעה מינית שעבר רוזנבלט מצמרר, "השיר הוא על כל הקונפליקט מול אלוהים שאתה מתמודד עם עצמך כשקורה לך כזה דבר".
"ידיו בצנעתי מחטטים
איברים בגופי חופנים
משל לו היו שייכים".
רוזנבלט מספר כי נושא הכתיבה חדש לו: "גיליתי אותו בערך לפני כשנה ומאז זה נשפך ויוצא ממני בכל הסגנונות על החיים בכלל, על נושא האהבה ועל אלוהים". לרוזנבלט לקח זמן רב עד שהרגיש מספיק בשל ובטוח בעצמו להתמודד עם מה שעבר ולהוציא את זה החוצה: "המטרה היא גם סוג של פריקה והתמודדות עצמית עם הכאב והטראומה שמלווים אותך לכל החיים וגם לתת לזה חשיפה כדי להעלות מודעות לבעיה. החשיפה נועדה לצאת נגד ההשתקה של הנושא בציבור החרדי", רוזנבלט מדגיש כי אין לו רצון להכתים ציבור שלם, "אין לי חלילה מטרה להכפיש את הציבור החרדי. בכל אוכלוסייה קיימות הבעיות הללו, רק שלהבדיל משאר האוכלוסיות שבהן יש טיפול הן בפוגע והן בנפגע, בציבור החרדי אין טיפול בכלל בנפגע והטיפול בפוגע לוקה בחסר".
"דמי הרותח על הרצפה ניגר
בדמייך חיי מלחשים.
הנה האש והעצים
ואני השה לעולה".
רוזנבלט מוסיף כי "לרוב כמו במקרה שלי, אתה לא מעז לשתף אף אחד במה שעברת וחש תחושות אשמה ובושה, כולי תקווה שיום יבוא ויבינו בציבור החרדי שבעצם מניעת הטיפול וההשתקה הם פוגעים בנפשות של ילדים ונערים שסוחבים איתם את הפצע והטראומה לכל החיים"
"זיעה קרה ושיתוק
את ליבי בזעקה מפלחים
כשידיו הקרות
את ידי למכנסיו מכניסות".
לדף הפייסבוק של מגזין "דברים"
שה לעולה
נער תמים כבן ארבע עשרה שנים
ובבית המדרש יושבים הבחורים
בהווית אביי ורבא חוקרים.
קול הלימוד עולה וחודר לחדרים
אני במיטתי ואיבריי משותקים.
ידיו של נציג האלוהים
את גופי ממששים
בודקים.
שפתותיו ממלמלות הסברים
מבינתי הם נשגבים.
על למה ואיך ברגעים מסוימים
איברים בגופם של אנשים גדלים.
ידיו בצנעתי מחטטים
איברים בגופי חופנים
משל לו היו שייכים.
חיל ורעדה את גופי אוחזים
כל נדרי ביום כיפורים.
זיעה קרה ושיתוק
את ליבי בזעקה מפלחים
כשידיו הקרות
את ידי למכנסיו מכניסות.
זעקה פורצת
מעמקי נשמתי הפצועה.
על דעת המקום
ועל דעת הקהל
אנו מתירים להתפלל עם העבריינים.
שחור ולבן בערבוביה משמשים
בשעה זו של נעילת שערים.
הבל פיו כמו בתפילה מלחש
ציציותיו אחוזי התזזית על פני מתנועעים
בטירוף חושים את תומתי פוצעים.
על עבירות שבין אדם לחברו
אין יום הכיפורים מכפר
עד שירצה את חברו
הקירות זועקים.
דמי הרותח על הרצפה ניגר
בדמייך חיי מלחשים.
הנה האש והעצים
ואני השה לעולה.
היכן אתה אלוהי
כשנשמתי וגופי עולים לעולה.
מעוניינים לשלוח לנו שירים שלכם? כתבו ושלחו לכאן
עוד בנושא:
כשהרב הסביר איך להימנע מקרי לילה - חזרתי בשאלה
למה יותר ויותר חוזרים בשאלה מתאבדים?
היוצאים בשאלה פותחים את הלב
האנוסים של החברה החרדית מדברים