"ריקוד הפינגווין" סוחף את העולם החרדי

רגל ימין, פעמיים לצד ימין. רגל שמאל, פעמיים לצד שמאל. רגליים צמודות קפיצה קדימה. רגליים צמודות קפיצה אחורה ולסיום רגליים צמודות שלוש קפיצות קדימה ועכשיו שוב!

למי שתהה לרגע אז הבהרה, לא מדובר פה בהוראות יציאה ממבוך מסובך או בתרגיל ספורט. אלו הצעדים של "ריקוד הפינגווין" שכבש בחודש האחרון את המגזר החרדי והפך ללהיט היסטרי בחתונות, בתחנות הרדיו ואפילו מונף על ידי בעלי עסקים לצורך פרסום.

מקור הריקוד הוא ככל הנראה בשנות ה-50 בארה"ב בשם המקורי "ריקוד הארנב" ויש גרסה שטוענת: "ריקוד הברוווז". מאוחר יותר, ב-1963 שודרג הריקוד לסגנון מוזיקלי המכונה Letkajenkka על שם המלחין והמנצח הפיני Rauno Lehtinen שהלחין את הניגון המבוסס על שיר עם. את השיר ביצע הזמר אריק לינדסטרום ושנתיים לאחר זמר הקליט את השיר Letkis שהפך לפופלרי באנגליה ובגרסת הקליפ שלו ביצעו המשתתפים את הריקוד.

אבל למי אכפת מהמקור? המגזר החרדי כבר לא מסוגל בלעדיו. בכל חתונה רחבת הריקודים תפנה את מקומה לטובת "הפינגווינים" המרקדים, תוכניות בידור ברדיו החרדי ישריינו דקות שידור לניגון עצמו ושלא לדבר על היו-טיוב שנכבש בעשרות סרטוני וידאו בביצועים שונים של חסידים, ליטאים, אשכנזים וספרדים.

היום בוואלה! יהדות
אני בת שלושים, דתייה ובתולה
"גיליתי שבעלי אוהב גברים": כשהשדכן משקר לכלה
לא תצליחו לגייס אותנו, אנחנו נחושים
למה ברדיו הישראלי פלסטיני מלמדים פרשת השבוע?

"מי שצפה בריקוד זיהה מיד שהוא יהפוך ללהיט חרדי", אומר העיתונאי יהודה שלזינגר, כתב לענייני דתות ב"ישראל היום". שלזינגר פרסם לפני חודשיים סרטון שבה משתתפים בחתונה ערבית מבצעים את הריקוד. "אין לי ספק שבקרוב תצא הגרסה החרדית", הוא ניבא ולא ידע מה ניבא. "המוזיקה דומה מאד למוזיקה חסידית", הוא מסביר "והריקוד עצמו הוא חלק מהפולקלור שבחורי ישיבות אוהבים לבצע בחתונות".

אחד האנשים שאחראי להיסטריית הריקוד במגזר הוא מנחם טוקר, כוכב רדיו חרדי, שמשמיע את הניגון בתוכניתו היומית שמאוזנת בקרב בחורי ישיבות ונערות סמינר, "לפני חודש קיבלתי קטע וידאו שצולם בחתונה של חבר באמריקה", סיפר טוקר, "נראו בו שלושה חסידים שביצעו את הריקוד, הסתכלתי ואמרתי 'הזויים' אבל מיד הבנתי שזה יכול להיט ענק".

כדי ליצור באזז, גייס טוקר את עמירן דביר, זמר חסידי שנכנס מיד לאולפן ויצא ממנו עם גרסה חסידית לניגון. בד בבד, הכריז טוקר על תחרות מאזינים, במסגרתה ישלחו לו סרטונים ובהם "הביצוע הטוב ביותר לריקוד הפינגווין". אחד מהסרטונים השונים יותר שקיבל טוקר הוא של קבוצת בחורים מחסידות גור שהקפידו לצלם רק את הרגליים ולהימנע מחשיפה של הפנים.

בניסיון להסביר איך הריקוד "תפס" כל כך את המגזר החרדי אומר טוקר: "זה ריקוד פשוט, צנוע ומושך מאד. אין אחד שילמד אותו וירצה לרקוד אותו בכל הזדמנות שתהיה לו".

דביר, מופיע ערב ערב בחתונות של המגזר החרדי והוא אומר ש"זה היסטרי. אין חתונה שבעזרת גברים ובנשים רוקדים את ריקוד הפינגווין. זה נדבק בכל הלהקות ובכל הזמרים ואנשים מחכים לו בטירוף". בניגוד לכל להיט שנעלם במהירות, דביר סבור ש"ריקוד הפינגווין" יישאר כאן עוד זמן רב, "כבר 30 שנה שרוקדים בחתונות של דתיים וחרדים את 'ברוך הגבר'. זה כבר נמאס. לאנשים נמאס לרקוד במעגלים וזה תחליף מצוין".

ואם לא די בחתונות ותחנות רדיו, שאול קרויזר, הבעלים של "פיצה ביתית", פיצרייה בשכונת מאה שערים בירושלים רכב על ההצלחה. לפני שבוע גייס קרויזר את העובדים והלקוחות וביצע את הריקוד בתוך החנות כשבידיהם של המרקדים מגשי הפיצה שנושאים את הלוגו של העסק.

קרויזר, דמות מסקרנת ברשתות החברתיות, יצר בעבר קטעי וידאו משעשעים, שיתף גם הפעם את הסרטון בפייסבוק ובקבוצות הווטסאפ. המטרה הייתה לפרסם את העסק. "היו לפוסט הזה ים שיתופים", אומר קרויזר, וקיבלתי המון תגובות. אנשים מאד נהנו מזה ורק אחרי הבנתי כמה הריקוד הזה הוא להיט גדול".

היעד הבא, אם אתם שואלים, הוא לכבוש את רחוב רבי עקיבא בבני ברק, רחוב מרכזי בעיר או את שכונת גאולה בירושלים עם ריקוד הפינגווין שבו ישתתפו אלפי אנשים. ועד שזה יקרה במגזר מסתפקים בפשקוויל סטירי שיוצא ב"מחאה חריפה" נגד ה"פינגווין טאנץ" מאחר ו"הדבר גורם לריחוק הלב וקירוב הנשמה באחיזת מתניו של הרוקד אשר בראש המחנה" וגורם לאפליית "שאר החיות שטרם זכו לריקוד משלהם".