פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למה מפריע לי שרבנים מחללים את השם?

      ביזוי התורה על ידי מי שמתיימרים ללמוד אותה, לאהוב אותה, להלחם עליה, היא החוויה הקולקטיבית של הימים האלה. מי מאיתנו יצמצם את הקיטוב ובמקום לחלל שם השם יקדש שמו ברבים?

      לטור הקודם: למה מפריע לי המושג "אמונת חכמים"?

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      חוה פנחס כהן (צילום: יח"צ)

      כמי שאינה נמצאת באחד משני הקטבים "חילונים" או "דתיים" , אני חווה חוויה שאיני יודעת כיצד להתגונן מפניה. והיא פרדוכס "חילול השם" בידיי אלו המייצגים את השם.
      אני אדם יהודי, רליגיוזי, מסורתי באורח חייו, שהמימד היהודי בחייו, הוא מרכזי. והנה אני מוצאת שהסמלים והמסמנים המייצגים את העולם היהודי על ערכיו, מושחתים בראש חוצות. דווקא הדמויות המייצגים את ביטויו של העולם היהודי על טכסיו, על ערכיו, גם בשגרה וגם ברגעי מבחן, אינם עומדים במשימה ו"חילול השם ברבים" בא מידם.

      כך לדוגמא הרב מוטי אלון, אדם שבעבר, הערכתי אותו ואת תורתו, ראיתי בו כמו רבים אחרים מורה בדורו, אשר יכול כמו כל אדם למעוד, להשפט ולשלם מחיר חטאו. דווקא כאדם דתי, מורה ורב רצוי היה שיודה בחטאו, ישלם מחיר העברה ויבקש סליחה מאלה שפגע בהם. העובדה שלא עשה כך, זהו בעיני, חילול השם. איני יכולה לראות צילום שלו עם כיפה, בשעור תורה או בשעת תפילה. הרבב המוסרי של הרב מחתים כל מעשה שיש בו מימד "יצוגי" של התורה.

      צילו הכבד משליך הלאה ממנו והופך את כל המורים והרבנים הכריזמטיים, מורי הדור לחשודים. כבלתי מסוגלים להודות בחטא המוסרי. דווקא כמי שאינה "שייכת" לשום הגדרה סוציולוגית ורק אהבת התורה, השפה העברית והעם מוליכים אותי ממקום למקום מספר לספר. הרב מוטי אלון הינו דוגמא מובהקת לדרך שבה מסמני העולם היהודי הם התורמים ל"חילול השם".

      טורים נוספים של המדור: "מפריע לי המושג"
      אתם רק חושבים שאתם לא מאמינים באלוהים
      נשות הכותל האמיתיות לא מניחות תפילין
      בואו נהיה כנים: לא כל הרבנים ראויים לתואר "רב"
      את בתי הדתייה לא אחנך לצניעות
      אני יהודי-חילוני ללא רגשי נחיתות וללא התנשאות

      מוטי אלון אחרי גזר הדין (נועם מושקוביץ)
      העובדה שלא ביקש סליחה זה חילול השם הרב מוטי אלון (צילום: נועם מושקוביץ)

      לצידו, דוגמא נוספת בימים אלה, הוא הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר. יש משפט בישראל ואני מקווה שהוא ישפט בצדק. האם יבוא לבית משפט בהדר זקנו הייצוגי? בגלימת הרבנים שלו? הפער בין המראה החיצוני, המגדיר, של מי שאמור היה להביא תורה לציבור בחגיו ובטכסיו, פוגע גם בדימויה של התורה בעיני מאמיניה.

      אולם חילול השם אינו מתחיל ומסתיים בדמויותיהם של מוטי אלון והרב יונה מצגר. הוא מקנן גם במקומות נוספים, כגון בתי הדין הרבניים וחברה קדישא במחיריה המופקעים וביחסה המתנכר למשפחות ברגעי משבר, או בשיח עצמו שאנו מקיימים. כך קרה בראיונות הרדיו שהתקיימו בימים בהם הוגש החוק לגיוס החרדים, חברי כנסת בשפה קודחת ולוהטת יצרו השוואה בין שלטון זר ועובד אלילים לבין הריבון היהודי.

      השפה המקטבת המשווה את הממלכתיות הישראלית לשלטון הגויי בגלות, מרחיבה את ההבדלים מפחיתה את המימד הסולידרי, את האחריות ההדדית ואת התחושה שמדובר בעם אחד ושפה אחת. באופן פרדוכסלי, הפגנות החרדים והשפה שנקטו בה מנהיגיהם היא "חילול השם". דווקא בשם השם הם מחללים את השם. אני מתביישת לשמוע את השפה העברית מושפלת בפיהם, את אלוהי היהודים מיוצג על ידם כקרתנות פוליטית ואת האפשרות שתלמידים כה רבים על מנהיגיהם לובשי מדים של חיילי האלוהים, חסרי חוש ביקורת ואף חשים מוגנים מפני ביקורת זו משום שהם מייצגים את השם והרי זה "חילול שם השם ברבים".

      המשטרה ממליצה להעמיד לדין את הרב יונה מצגר (טל אנגלנדר)
      הרב יונה מצגר (צילום: טל אנגלנדר)

      מהו חילול השם? אותו מושג שנמצא בשימוש בעיקר בתוך שפתו של הציבור הדתי או החרדי. חילול השם, עניינו: עשיית מעשים הגורמים לזלזול בכבוד ה' . חילול השם נמצא כנגד הערך המקביל: קידוש השם , זוהי מצוה שיש בה גם "עשה" וגם "לא תעשה". והמקור הוא: ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כ"ב ל"ב) ואז נשאלת השאלה מהו "כבוד ה" , כי מה איכפת לו לאלוהים היושב במרומים, על כבודו. ולמי בכלל איכפת מכבודו של האל, לאל או לאדם?

      נדמה לי , שביזוי התורה על ידי מי שמתיימרים ללמוד אותה, לאהוב אותה, להלחם עליה, היא החוויה הקולקטיבית של הימים האלה. מי מאיתנו יצמצם את הקיטוב ובמקום לחלל שם השם יקדש שמו ברבים?

      חוה פנחס-כהן היא משוררת, עורכת, מתרגמת ומרצה לספרות. עד כה הוציאה לאור תשעה ספרי שירה וספר שיחות על השירה "אסכולה של איש אחד" עם המשורר ישראל אלירז

      מדור זה מוגש בסיוע עמותת "שערים". מגוון הדעות במדור משקף את כותביהם ולא את עמדות העמותה.