"כשתצא תרגיש נקי כמו תינוק!" אני אומר לוייזר. "תינוקות לא נקיים" זורק וייזר במרמור. מועלם מביט בו בבוז: "לך אני לא מבטיח, עם כל הערבים שלך". "אז למה הזמנת אותי?" מתרגז וייזר. "אולי תטבע" עונה מועלם באדישות, ומסביר בקול שכולם ישמעו: "לסליחות הוא הבריז. והם הכי צריכים סליחה.". "מי זה הם?" אני מנסה להבין. "השמאלנים. אולי המקווה יכפר להם"
"איפה הכרטיס שהבטחת?" דורש וייזר. אני מביט במועלם בשאלה והוא ממשיך באדישות: "יש משחק בין הפועל לבית"ר בשני, אחרי יום כיפור". "אתה תשב ביציע של הפועל?!!?" אני שואל בתדהמה. "מה, התחרפנתי?" הוא נבהל "אני בבית"ר ווייזר ממול, שנראה את הפרצוף שלו כשנקרע אותם". חברים טובים, וייזר ומועלם. שוררת ביניהם איבה שאינה תלויה בדבר.
מחוץ למקווה, עט עלינו מתרים צעיר. "למי?" אני שואל. "מוסדות ר' שמעון שרלטאי זצוקללהע"ה נבג"מ" יורה המתרים ומיד מדקלם את התמורה לכספנו: "פרקי תהילים שבוע ברצף, הצלת נפשנו מגיהינום והזכות להוסיף ולתרום למוסד לנצח". מועלם מתלהב. "אותי שכנעת. וייזר, תן לבחור 50 שקל". וייזר מנסה למרוד: "אתה תתן לו". "וייזר, שכחתי את הארנק. יאללה, שחרר. מה אתה משתכנז? בגיהינום אין מה לעשות עם הכסף שלך". וייזר מושיט שטר לצעיר המתרים. "יש לנו גם תוכנית מנויים" הוא מנסה. "תרגע קצת, בסדר?" נוהם וייזר. בכניסה למקווה עומד הבלן, מלא בכרס וקרחת, "10 שקל כניסה". הוא מגרד בקורקבן בריכוז. מועלם ממשמש כיסים מדומיינים. וייזר מתעצבן ומשלם עלינו.
בחדר טחוב ומחניק מצטמצמים כעשרים גברים בשלבי עירטול שונים. צעיר ארוך פיאות, קצר קומה ובעל קעקוע של פו הדוב על הכתף, נשלף מהמים הדלוחים, וחולף לידנו בשאגת 'ט?אט?אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא' אדירה.
שתיקה קצרה של כולנו
"על זה עשרה שקלים?" מוחה וייזר. "תגיד לי, מה רצית? ספא?" יורק מועלם. סביבנו אנשים מתפשטים ומתלבשים בסרט נע. בעל הפאות מתנגב במגבת עם הדפס של בחורה חושפנית. "שבבניק" לוחש לי וייזר בתיעוב. "לא" מסתובב השבבניק "לא חב"דניק. סתם יהודי פשוט." מועלם מזנק למים. וייזר מסתייג מהעירום בעיניים עצומות ובמבט סובל. "וייזר, זרוק מגבת מועלם צף מהמים. וייזר מציץ ונפגע. הוא מסוכך על עיניו. "איפה המגבת שלך?". "אין. לא הבאתי. זרוק לי כבר את שלך." וייזר מתמלא אימה. אסטניסט המסכן. בא?בל כבד, הוא נפרד מהבד הנקי. מועלם חוטף ומתנגב בפראות, לא מותיר פינה יבשה לרפואה. "ומה עם הסב?ו?ן?"
אני מתפשט ופוסע אל המים, מתחמק ממפגשים מהסוג האישי מדי. המים במקווה שעירים יותר מהישראלי הממוצע. אוזר אומץ וצולל. שקט. נעים. רגוע. אני סובב בעולמות עליונים בתחתית המרוצפת, כשסביבי מרחפות שיערות תועות וקדושות. מועלם מוציא אותי בכח. "יאללה, ייבשת אותנו!"
היהודי הנודד: יום הדין והשלטר הקדוש
היהודי הנודד: כשסבתא שלי קפצה בנג'י מאייפל
היהודי הנודד: כבוד הרב, יש סגולה להתחתן עם גויה?
היהודי הנודד: השמאלנים עושים בלאגן בבית הכנסת
היהודי הנודד: סליחה, אתה יכול להשלים לי מניין?
בחוץ וייזר מתאמץ להסתיר את גופו הורדרד. הוא עוד מתלבט, כשמועלם, לבוש בבוקסר של בית"ר, דוחף אותו בהפתעה למים. "תראה איזה יופי הוא טובל, השרץ" מתלהב מועלם. וייזר מגיח מהמים, שליו ומטונף. "איך היה?" אני שואל. "ריח של אלף יהודים, בלי עין הרע" הוא מצטט עגנון "איפה המגבת?" הוא שואל ורועד קצת מקור. "זרקתי לך אותה למקווה. לא תפסת?" מיתמם מועלם. "איפה?" מסתובב וייזר בבהלה. בחלקיק שניה שולף מועלם מצלמה ומתעד את ישבנו של וייזר בפלאש מסנוור. "מה אתה עושה?" מזדעק וייזר. " שבוע הבא הטו?כ?ס החיוור שלך יעודד את בית"ר מהיציע. יאללה בית"ר" וייזר מאדים מכף רגל ועד ראש. מועלם חוגג.
"אתה לא חושב שהגזמת?" אני מנסה להחזיר בתשובה. "זה מצווה! - "ורדית בו יומם ולילה"." "ומה עם הבושה שתעשה לו? יום כיפור הערב." אני מנסה בכל זאת. "אני את הבושות, עושה לו רק אחרי כיפור, ככה שזה חטא של שנה הבאה. עד יום כיפור הבא- אלוהים גדול". מועלם ממהר לוייזר שיוצא רותח מהמקווה ומשדל אותו לתרום לנזקקים. "כבר תרמתי" הוא מוחה. "גם אכלת כבר. מה, לא תאכל יותר? אל תהיה קמצן. יום כיפור."
יש לכם תגובות, רעיונות או ראיונות ליהודי הנודד? תשלחו לו, הוא ישמח. (גם ככה אין לו מה לעשות): jew.wanderer@gmail.com