פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פיצול האישיות של נינט והאדמה שרעדה

      השבוע רעדה האדמה אבל עסקנו בבחירות המקומיות כי קל יותר לעסוק בעכשיו ולא לתכנן לטווח הארוך. ונינט שחגגה 30, מנסה בכל כוחה לעצב זהות אבל הסביבה מקפידה לרמוס את רצונה

      אירוע השבוע: רעידות האדמה

      רעידת אדמה בעוצמה 5.3 הורגשה ברחבי הארץ. 11 במאי, 2012 (AP)
      (צילום: AP)

      כן, אני יודע שאירוע השבוע המרכזי היו הבחירות המקומיות , איזו חגיגה של הבטחות שווא, קללות ונאצות על בסיס אישי, קומבינות בין גורמים פוליטיים, שימוש בשדים מסוגים שונים בכדי להאדיר ולהשפיל, בזבוז כספים חסר טעם, טלפונים עם הודעות מוקלטות בשעות לא סבירות, כול מה שכיף ונחמד פה ובאופן מרוכז ואינטנסיבי. אבל בעבורי, ברגעים רבים, אירוע השבוע המרכזי היו רעידות האדמה החוזרות ונשנות שהתרחשו באזור הכנרת, הרעידות היו אפילו אירוע מנחם. מוזר להשתמש במילה מנחם עבור אירוע מלא סכנה, נכון?

      בוואלה! יהדות לא מפחדים משאלות

      התרבות השולטת בחיינו, מכול העברים, היא זו שמקדשת את הרווח המהיר

      אבל אפשר לחשוב על זה כפער בין החשיבה המקומית שלנו לזו האוניברסלית, הפער בין הכאן ועכשיו, הרגעי, לבין הנצחי , או כמעט נצחי במקרה הזה. ברור שלפני הכול צריך לחשוש. לכולנו גלוי שהמערכות במדינה אינם מוכנות לאירוע כזה, ויעידו על כך הפרסומות המבוהלות של פיקוד העורף באתר זה מיד לאחר הרעידות. האווירה הכללית נראית ככזו שממתינה לאסון בכדי לקבל תקציבים- תרחיש ישראלי ידוע ומוכר . אבל חוסר מוכנות זה, רק משחק לידיי, משום שהוא עדות נוספת על חוסר היכולת להרים את המבט מעסקי היום-יום, מלוח הזמנים הפוליטי והאישי ולהרחיק מבט הלאה, לעבר הנושאים הגדולים, אלו שתמיד שם, ותמיד פעילים, גם בימים שהסיסמוגרף שקט.

      כל זה קשור גם לנושא כמו משא ומתן מדיני. כן, אני יודע שתקפצו ותגידו שזו דמגוגיה זולה, אבל זו גם האמת- התרבות השולטת בחיינו, מכול העברים, היא זו שמקדשת את הרווח המהיר, את ההישג הרגעי על פני הטווח הארוך, ההכנה והחשיבה. לכן כולנו העדפנו השבוע לעסוק בבחירות המקומיות ולא בדבר מדהים, פלאי, מרגש וחשוב הרבה יותר, האדמה שזזה, וזזה בעצבנות. חוסר היכולת להביט הלאה הוא גם חוסר יכולת לדמיין תרחישים, דמיון שהוא כלי העבודה הראשון של המנהיג והמצביא. מה הבטיחו המועמדים בבחירות המקומיות? רובם את המטבעות השחוקות שיבטיחו את מקומם, עסקאות מהירות על הטבות ותקציבים. לא שמעתי מישהו שמדבר בקול נרגש על חזון, על שותפות בין אוכלוסיות שונות, על קודים מוסריים, ואם שמעתי, הוא מיד נבלע ברעש המקללים והמגדפים, ומיד עבר לקלל ולגדף בעצמו.

      האדמה סביבנו רועדת, כדאי שנעשה משהו לפני שהיא תאלץ לצעוק

      אז מדוע רעידת האדמה היה אירוע מנחם? מכיוון שלא יעזור לנו, פשוט כך. האדמה רועדת מבלי להתחשב בנו, מחזירה אותנו ברגע אחד לקיום ללא חשמל, תנועה וביטחון, מתריעה ששום דבר מאותם חיים זעירים אינו מובן מאליו. והאדמה הזו היא גם , במובנים רבים, האלימות והקיטוב, חוסר הנחת של אוכלוסיות שלמות, פערים עצומים בין עשירים לעניים, הסכסוך המדיני. ומי שרעידות האדמה עוברות לידו, מסתכן בחוסר המוכנות שלו אליהם, ויותר מזה- בהרס שאחריו יהיה קשה הרבה יותר לשוב לחיים המקומיים שלנו. אז עכשיו, אחרי שהאבק המקומי שקע, מוטב שנרים את הראש שלנו מאותה התכנסות ברחובות, בגינות ובבנייה הפרטית, ממאבקים אישיים , ונראה שהאדמה סביבנו רועדת, רומזת משהו, וכדאי שנעשה משהו לפני שהיא תאלץ לצעוק.

      דמות השבוע: נינט טייב

      פרסי אופיר 2013, נינט טייב (בן קלמר)
      (צילום: בן קלמר)

      ההתבגרות שלה אל תוך בחירות אישיות, מעוררות התפעלות

      קראתי שנינט טייב חוגגת שלושים. יש משהו מכמיר לב בדמותה של נינט, משהו שמעיד על תרבות זמננו- היא מנסה בכול כוחה לעצב זהות ואילו הסביבה מקפידה לרמוס את הבקשה הזאת ולהותיר אותה בתוך הדימוי שהוכן לה, דימוי ציבורי, והציבור הוא האדון בתרבות ההצבעות בתכניות הריאלטי.

      אני לא בטוח שטייב כל כך מוכשרת באותה נישה שהיא מבקשת לדור בה- האינדי הישראלי. ישנן זמרות מוכשרות בהרבה- דניאלה ספקטור, תמר אייזנמן, רונה קינן ואחרות, אבל ההתבגרות שלה אל תוך בחירות אישיות מנוגדות לדרך המלך שהוכנה לה, מעוררות התפעלות. יש פה תצוגה של המאבק המרכזי של עידן המסכים- הפער בין האדם לבין הדימוי שלו, המאבק של כול אחד מאיתנו להיחלץ מהשימוש שעושה בנו הסביבה ולהפוך לדמות עגולה, בעלת ייחוד.

      אומת תל אביב, אחראית על ההתמכרות שלנו לאותו מוצר שנקרא " נינט"

      אצל נינט כל זה מקבל ממד כמעט הומוריסטי, בעוד היא מקפידה לסכל כל ניסיון לחשוב עליה כעל הילדה המתוקה מהפריפריה, שקול הפעמונים שלה, והחיוך "הישראלי", גורמים לה להיות ייצוג מושלם של ההצלחה הישראלית, מקפידים המעריצים שלה לתפוס את התל אביביות, והקרבה אל עולם הבידור כגורמים שקלקלו את אותו תום ראשוני. הפרדוקס הברור הוא, שאותה אומת תל אביב גם עיצבה את הדימוי הישראלי שלה ואחראית במידה רבה על ההתמכרות שלנו לאותו מוצר שנקרא " נינט".

      אבל גם היא עצמה בעלת מניות באותה התרחשות, הפלרטוט התמידי עם פרסומות וקמפיינים שטחיים המקדשים את תרבות הגוף והמיניות, שיתוף הפעולה עם כול אותו יקום של פתיחות וסגירות, אירועי השקה וקידומי מכירות, אלו מטשטשים כול הזמן את האנרגיה היצירתית שלה. יש זמנים בחיים בהם צריך לוותר על מתנות גדולות בחיי החומר בכדי להרוויח אחרות בחיי הרוח, לרקוד על כול החתונות גורם לגירושים בכול מערכות הזוגיות עם הציבור. אני מאחל לה שבעשור החדש היא תצליח להתנתק לגמרי מחיבוק הדוב של הפרסום הקל, המציצני ולמצוא את עצמה עוסקת ברצינות במה שמעניין אותה באמת, ביטוי אישי, יצירה ומוזיקה, בשביל זה לא צריך תמונות בחזייה

      המלצת השבוע: “ כל השירים" של המשורר זוכה הנובל תומס טראנסטרומר

      תומאס טראנסטרמר (צילום מסך)
      תומס טראנסטרומר (צילום מסך)

      ואם כבר ביטוי אישי, הנה ההמלצה הראשונה לנינט ולכולנו: ספר המאגד את כול שירתו של המשורר השבדי הגדול תומס טראנסטרומר, בהוצאת "קשב לשירה". השירה של טראנסטרומר מלאה בדימויים יוצאי דופן, ובאווירה הקרה ומלאת הקסם של הארצות הסקנדינביות.

      בתוך הנוף הזה מדבר טראנסטרומר בשירתו על תהליך ההתבגרות של האדם, על הביוגרפיה שלו, על התמודדות עם זקנה והתמעטות הגוף, על בעיות מוסריות ועל הקשר שלו לאמנים גדולים אחרים, ציירים ומוזיקאים. את השירים תרגמה גלית חזן-רוקם, שמעמידה בספר זה פרויקט-חיים מעורר התפעלות, מדויק ומקיף, רחוק כל כך מאותו מידיות חולפת בין רגע של תרבות ההשקות שציינתי.

      לטורים נוספים של יונתן ברג

      הפיטורים בטבע ודמותו הטראגית של אלי ישי

      האומץ לדבר על גילוי המיניות של נערות דתיות

      מה שכחו היורדים לברלין?

      במה חטא עמוס עוז?