פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מה חנוך דאום רוצה מליהיא גרינר?

      חנוך דאום העלה בפייסבוק סרטון שביזה את ליהיא גרינר. הבחירה של מי שיכול להשתמש בכוחו התקשורתי ובכישרון הכתיבה שלו בכדי לבזות אדם אחר, מקוממת. וגם האמפתיה שהתגלתה בסערה

      ירושלים ביום שאחרי הסערה. דצמבר 2013 (עומר מירון)
      (צילום: עומר מירון)

      בפרשת השבוע, פרשת שמות, פרשה דחוסה מאוד, ישנה פעילות רבה, קדחתנית ומהירה הנעה ממות יוסף ודורו, עליית מלך חדש על מצריים, העבדות ובניית ערי המסכנות, הגזירה על הילודה ואז-הולדת משה, יציאתו לגלות לאחר הכאת המצרי, המפגש עם יתרו ומשפחתו , מעשה הסנה והפיכת משה למנהיג העם ותחילת המאבק מול פרעה ומצרים . כל התרחיש הזה, המהיר מאוד, אבל הדרמתי והמורכב מעלה נושא מובהק על פני השטח- את ההתמודדות של קהילה וקבוצה עם קושי חמור, עם השתנות הזמן, עם מעבר ממקום של עצמה וחוזק, אם תרצו, בהירות ושגרה למקום של מצוקה וקושי, חוסר יכולת וסכנה.

      כל אלו לא מוצגים בפרשה באופן מובהק- לא את ההתמודדות היום-יומית, לא את העזרה ההדדית, אם הייתה, רק את הגזרות החוזרות, ובסופו של דבר, הסיפור כולו עומד כמצע לסיפור צמיחתו של מנהיג, לסיפורו של משה, שנבחר עוד בינקותו ועושה את המסלול הארוך חזרה אל הנהגת העם.

      מנהיג אינו נמדד בכריזמה שלו בלבד

      אם יש משהו שהסופה שפקדה אותנו השבוע לא הייתה, הרי זה מצע לצמיחתו של מנהיג. נדמה היה שכל מי שהיה מעורב בהנהגת הטיפול בסופה מטעם מוסדות המדינה, התנהל בהתחלה בזחיחות, לאחר מכן בקלות ראש ובסופו של דבר בטענות לכל עבר- ובעיקר לציבור. מנהיג אינו נמדד בכריזמה שלו בלבד וקול סמכותי אינו מבטיח תחושת ביטחון, הוא צריך כפי שמשה עשה, להוכיח בשטח מעורבות עמוקה בחיי עמו, דאגה כה עזה עד שהוא מסכן את חייו בעבורם.

      ופה הנקודה בה הסופה הזאת , שהייתה באופן מסוים תקופה של קושי וסבל רב לאנשים רבים גילתה לנו את המתרחש מעבר לכתפם של המנהיגים. את האנשים הרבים שנרתמו לעזור, בחילוץ, בעזרה לזקנים ונכים, בפילוס דרכים ובהרגעה הדדית. המציאות הטכנולוגית משנה כליל את המרחב הציבורי, כך, אותו ביטחון תמידי, מופרז ומצולם של המפקדים בשטח עומד מול סיפורי האנשים המתמודדים עם העדר חשמל ומים, חוסר יכולת לנוע ולנהל שיגרת חיים.

      אם הסיפור המקראי הידוע מעמיד, את השורה התחתונה ומכווץ את ממדי הזמן בכדי להראות את צמיחתו של משה ושחרורו של עם הרי שימינו שלנו פועלים הפוך- הם מלעיגים את המנהיגים הנתונים באותה ארשת תמידית של מסיבות עיתונאים והורדת הוראות לפקודיהם ומציבים קדימה את הפרטים העמלים, בין אם הם אנשי כוחות הביטחון, מד''א, ארגוני הצלה או אנשים פרטיים.

      משהו חסר למי שמחליט פה את ההחלטות

      ובסופו של דבר, נותרנו עם התחושה שמשהו חסר למי שמחליט פה את ההחלטות. נדמה שמה שחסר היא מילה אחת, כמעט מגונה בישראליות- אמפתיה. אם אותם מצביאים דגולים היו משלבים מול המצלמות את היחס החם והמעודד מול האזרחים, כלומר את העובדה כי הם באמת מבינים את הקושי, ובאמת, למרות שזה כלל לא אשמתם (השלג), קצת מצטערים על המצב, ולצד כך גם מודים שהם לא לגמרי משתלטים על זה, שיש בתים שיהיו מנותקים, שהעיר תהיה נצורה, שכל הסיפור הזה הפתיע אותם.

      הם יכולים להתחיל עם לקרוא בפרשה כיצד משה מתייחס להיותו מנהיג, עד כמה הוא נלהב להיות אחראי על ציבור רחב, לפעמים עדיף מי שמגמגם אבל לא יכול לראות איש עברי במצוקה ממי שקולו נחרץ אבל הוא לא ממש נרגש מהמצב.

      דמות השבוע: חנוך דאום

      חנוך דאום בסדרה "מחוברים" (יח"צ)
      (צילום: יח"צ)

      העניין אינו בסיפור אלא ברוע

      אתם בוודאי מתפלאים, חנוך דאום? הרי הוא לא עשה שום דבר מיוחד השבוע. מה אני נטפל אליו? הוא הרי מבשל איזו תכנית חדשה, אז מה פתאום עכשיו? ובכן, הוא כמעט לא עשה שום דבר השבוע. וכמו שאני מדבר עליו השבוע יש מישהו שעשה דבר דומה שבוע לפני ושבוע לפני וגם יהיה בשבוע הבא. אותה הידרדרות של שיח ציבורי, של יחס אחד לשני, של הומור נמוך ופוגעני, הומור מבקש למצוא אנשים ברגעי מצוקה, מצוקה סבירה או לא, בדרך כלל לא מודעים לעצמם, רגעים שאפשר ללעוג למישהו, להרגיש את דם הנפש על השניים החדות של הציניות.

      הסיפור הוא פשוט, בשיטוט בפייסבוק נתקלתי בסרטון שהעלה דאום דרך איזה דף מתווך ובו כוכבת ריאלטי ששמה ליהיא גרינר, אינני בקיא עד הסוף בתפקידה בחיינו, והאמת, ואני יודע שזה ישמע לא אמין בעליל, אני די מנותק ממלכי הריאלטי העולים ויורדים פה כמו העונות. אבל שם, בסרטון, אותה כוכבת מיררה בבכי סביב מה שהיה נראה כמו החתונה שלה וגירוש של כוכבת אחרת באמתלה מטופשת. העניין אינו בסיפור אלא ברוע.

      איך הוא מוכן לשחק את משחק הרייטינג?

      מדוע חנוך דאום, כותב מוכשר שהתברך במתנת ההומור, אולי המתנה הגדולה של כותב, אדם מורכב שמכיל הפכים, ולכן קרוב, אם ירצה ואם לא לצד המורכב של הדברים, בוחר להתעמר כך באדם, לבזות אותו, לגרור מאות תגובות החוגגות על דמו הנשפך של אותו אדם? כיצד הוא אינו מבחין בכך שמדובר במעשה שאין עליו כפרה? איני צריך להזכיר למה דימו חכמינו את הלעג ושפיכת דם נפש האדם.

      איך הוא מוכן לשחק את משחק הרייטינג בכזו חדווה דורסת כל כך שהתכנית, או דמותו, או שניהם יזכו לכמה רגעים של טפיחה על השכם, של אותה קריצה ישראלית, קריצה של עליונות על האחר, קריצה של שותפות בניצחון העצוב והעגום של האדם הטיפה יותר מודע על זה מעט פחות מודע. אין מחלה גרועה מזו בישראליות, והבחירה של מי שיכול להשתמש בכוחו התקשורתי ובכישרון הכתיבה שלו בכדי לעורר את אותה אמפתיה מהפסקאות הקודמות ובוחר בלעג והתנשאות גרוע עוד יותר.

      המלצת השבוע: בוצר ופסטיבל תל אביב לשירה

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      (צילום: חגית מנדל)

      אחרי ימי הסערה הנה כמה וכמה המלצות שיחממו את הימים הבאים באמנות , יצירה ובילוי. ראשית, בוצר (גילוי נאות- חבר טוב) חוזר לבארבי להופעה נוספת ביום שלישי הקרוב, כתבתי כבר על ההופעה שלו באתר זה, אבל בשביל להבין את העצמה שלו צריך לראות אותו על הבמה. ואחר כך, מיום חמישי ועד מוצאי שבת ייערך פסטיבל תל אביב הרביעי לשירה. את הפסטיבל עורך המשורר והמבקר יהודה ויזן, דמות אשר פועלת בלי הפסקה בתוך עולם השירה והספרות. בפסטיבל יהיו מושבים על עריכה וביקורת , תאטרון קריאה, ערב מיוחד למשורר רומן באימבאיב שהלך לעולמו לפני שנתיים ועוד, כל זה בבית הקפה " הנסיך הקטן" אשר ברחוב קינג ג'ורג' 19, והכניסה חופשית!.

      האומץ לדבר על גילוי המיניות של נערות דתיות

      אייל גולן - כן גיבור אבל לא תרבות

      אולי הגיע השעה לתת אמון באיראנים?

      רבנים תתבגרו, מין היא לא מילה גסה

      פיוט, נבואה ורוקנרול: אליעזר בוצר בבראבי