למה מפריע לי המושג פלורליזם?

לטור הקודם: למה מפריע לי המושג "שבת"?

כשכתבתי את התזה שלי על פלורליזם, ראיינתי מחנכת המלמדת במערכת החינוך המשלב – לתלמידים דתיים, מסורתיים וחילוניים. מעצם הגדרת בי"ס המכיל בתוכו מספר זהויות, מדובר במוסד עם אוריינטציה פלורליסטית. כששאלתי אותה מהו פלורליזם בעיניה, הקפידה להדגיש את הרתיעה שלה מהמושג , וטענה כי אינה מרגישה שהעשייה שלה בבית הספר לתלמידים ממגוון זהויות יהודיות – היא פלורליסטית. והיא לא היתה לבד. גם מורים אחרים שרואיינו למחקר נרתעו מהמושג.

מהו בכלל פלורליזם? ומה בין פלורליזם לסובלנות?
ישנן הגדרות תיאורטיות שונות לפלורליזם, כולן מתבססות על המילה ריבוי (plural). כדי להבין מהו פלורליזם, אבקש להגדיר קודם את המושג השגור "סובלנות". הסובלן מאמין כי האמת מונחת בכיס שלו, ומי שאינו מאמין באותה אמת - טועה. אבל בנאורותו כי רבה, מוכן הסובלן לסבול את העמדה המוטעית של חברו. הוא מוכן לאפשר לו להחזיק בדעה השגויה שלו. הוא משוכנע בכך שיבוא יום ורעו השוגה יתעשת, יבין את האמת היחידה הקיימת, ישנה את דעתו ויחזור לדרך הישר.



טורים נוספים של המדור: "מפריע לי המושג"
אתם רק חושבים שאתם לא מאמינים באלוהים
נשות הכותל האמיתיות לא מניחות תפילין
בואו נהיה כנים: לא כל הרבנים ראויים לתואר "רב"
את בתי הדתייה לא אחנך לצניעות
אני יהודי-חילוני ללא רגשי נחיתות וללא התנשאות

הפלורליסט לעומת זאת, מאמין כי במציאות הפוסט מודרנית בה אנו חיים, ישנן מספר אמיתות. הפלורליסט מחזיק באמת שלו, אך בשונה מן הסובלן הוא מאמין כי גם האמת של החבר שלו תקפה, וריבוי האמיתות בעולם מעשיר את החברה. לפיכך – הפלורליסט לא יחכה לרגע בו עמיתו ישנה את דעתו, אלא ישמח שהעולם עשיר ויש בו דעות שונות ומגוונות. אפשר לומר שפלורליזם הוא עמדה חיובית כלפי ריבוי. ריבוי דעות, תפיסות עולם ואמונות. פלורליזם עומד בבסיס החברה דמוקרטית, המאמינה כי דעות שונות בחברה היא יסוד מקודש שיש להגן עליו בחירוף נפש.

אם כך, מדוע ישראלים רבים כל כך נרתעים מהמושג? תשובה אחת שאני יכולה לחשוב עליה נעוצה באותה נטייה ישראלית מוכרת לחשיבה דיכוטומית. האם אתה דתי או חילוני? ימני או שמאלני? אשכנזי או ספרדי? הומו או סטרייט? תל אביבי או מתנחל? התשובה, לפחות לפי הסטראוטיפ תכלול סט שלם של ערכים, אמונות, התנהגויות ואפילו סגנון לבוש.

בויכוחים ציבוריים – החל בפוליטיקאים שלנו וכלה באחרון הטוקבקים באתר הנידח ביותר – נוכל לחזות פעמים רבות בעמדה סובלנית (בקושי), בה הדובר מטיף על האמת שלו ובאותה נשימה על שלילת האמת של רעו. האם בחברה הישראלית אין מקום לריבוי של אמיתות ודעות? או שמא נוכל לקחת צעד אחורה, להתבונן במציאות בה אנו חיים: יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחיים, שמאלנים וימניים, ובעלי זהות מגדרית כזו או אחרת, ובעיקר כל אותם אנשים שאינם נמצאים בקצוות הדיכוטומיים הללו, אלא איפשהו על הרצף?

המציאות הישראלית היא מציאות של ריבוי. השאלה המרכזית היא – כיצד אנו מנהלים את הריבוי הזה? האם אנו רואים בכך כורח? או שמא אנו מברכים על העושר היהודי והישראלי שבו אנו חיים, שמחים בו, ומעודדים אותו? במידה והתשובה שלכם חיובית – כנראה שאתם פלורליסטים, עם או בלי שידעתם.

מסכימים עם מיכל? הצביעו