הנושא שצריך לעמוד לדין בפני הטריבונל המוסרי, בפרשת הרב פינטו - אינו החשד בפלילים של גורם זה או אחר, אלא היהדות כולה. כי הבעיה המרכזית אינה זו של הבכירים במשטרה, או החשדות הפליליים כלפי הרב, אלא משמעותה של היהדות.
קיימת תופעה הולכת ופושטת של הפיכת היהדות קרדום לחפור בו - עוצמה, הון ושלטון - ויצירת חלון ראוה טרגי של יהדות מיסטית ורדודה. תופעה זו, בהיקפיה אלה, אופיינית רק מאז קום המדינה, וכאילו נוצרת כת חדשה ופרשנות חדשה ליהדות, מעין הוליוודיזציה שלה.
התופעה מתאפשרת מהרצון הבסיסי של כל אדם לגעת בנצח. גם הטייקונים, אנשים חילונים שלכאורה לא חסר להם דבר, מחפשים שייכות כלשהי לעולם הרוח בכלל, וליהדות בפרט. אנשים תמימים, בעיקר בעיתות מצוקה: מחסור בפרנסה, בעיות בריאות, עיכוב בשידוכים, רצון להיפקד בילדים, מחפשים משענת רוחנית, משהו שיפתור למענם את הבעיות והמשאלות, ללא צורך כלשהו בשינוי אורח החיים. מחפשים להיתלות במישהו. חצרות הרבנים מסוגו של הרב פינטו, מספקות יהדות ללא כל מחויבות.
"הפרשה החמורה" - סיקור נרחב
הקצין שדנינו כינה "לא אמין": החשוד המרכזי בפרשה
כסף, קשרים וחקירות: הרב שמקורב לכולם
הרב פינטו לחסידיו: "תקופה עכורה נכפתה עלינו"
פרטי "הפרשה החמורה" במשטרה יותרו לפרסום מחר בבוקר
תכניה של יהדות זו, מושתתים על יסודות מסטים, קברים, ברכות, פדיון נפש ותיקונים לנשמה. הרבה קבלה, מלמולי תפילות חסרות פשר, הדלקת נרות, מים קדושים, תקיעה בשופרות בקברים ופולסא דנורא. נושאים אלה אטרקטיביים בקרב ידוענים, יהודים וגויים. זוהי אופנה חדשה. כת בינלאומית. כי אין דבר שאינו מחייב, כעיסוק בקבלה. אלא שבאופן שזה נעשה, יש בו יותר ממשהו הגובל בסרך עבודה זרה. כך גם הסביר הרמב"ם את ההשתלטות של כמרי העבודה זרה, על מאמיניהם: באותו רגע שיצליחו לשכנע את ההמון בכוחה של המיסטיקה, ובהיותם הם עצמם נושאיה, הפכו את ההמון למשועבדים להם.
באופן זה, משתלט הרב העומד בראש החצר, על תודעתם של האנשים, שהופכים כנועים לו, עד כדי נכונות להתאבד למענו. כי הרב הוא העוגן הרוחני היחיד בחייהם, והוא המקשר בינם לבין הנצח ובין הישועה. הוא המדיום. אין דבר יותר מלהיב ומפחיד מרעיונות מסטים. אדם מאמין ופוחד מקמע, יותר מאשר עשרת הדברות.
השילוב הזה של הון, שלטון, רבנות ותכנים מסטים, הוא מתכון בדוק לעיוותה של היהדות, ופתח לשחיתות מוסרית ודתית. זו אינה יהדות. התפיסה של יהדות זו טוענת, כי השולט הוא הגורל המיסטי, וניתן לכוון אותו באמצעים מסטים ידועים. זו תפיסה מטריאליסטית, המרחיקה כל נגיעה מוסרית. המוסר אינו קיים שם, רק הגורל.
אך לתפיסה מטריאליסטית זו, יש גם מחיר, והוא הכסף. גם אם המאמין לא נדרש לכך, הוא מבין מהר מאוד שכדאי לו לשלם סכומי כסף לחצר, כי כך תפעל המיסטיקה לטובתו טוב יותר. והוא הרי כה זקוק לכך. המאמין גם מפחד מכל רמז לכך שאם ייסוג, או שלא יהיה ממושמע, תחול עליו קללה. אין דבר מפחיד יותר את ההמון מדברים אלה, קללה וברכה.
זה מקור השליטה והכוח של החצרות במאמיניהם. זאת בלי לומר דבר עדיין על איומים מוסווים או גלויים לשימוש באלימות ובסחטנות. כך נוצר לו מעגל הקסם. מעגל שלא נגמר, רק מתעצם, של עצמה, שכרון כוח, אלימות מילולית או אחרת, מיסטיקה, ברכות וקללות ורבנות. כך נבנית מעין חצר ביזנטית עם סימפטומים אופייניים למאפיה סיציליאנית, החובקת זרועות עולם, אנשי שלטון, השפעה פוליטית, עולם תחתון, וילות על שפת הים, ומיליוני דולרים עלומים.
הטרגדיה הגדולה היא שדברים אלו נעשים ונשמעים כיהדות צרופה. המאבק העיקרי בתופעה, אינו במישור המשפטי או הממסדי, אלא בזה המוסרי והדתי. כתב האישום הוא עיוותה של היהדות, ההשתלטות הבלתי נסבלת על תודעת ההמונים וחילול השם. הטריבונל המשפטי צריך שיהיה - היהדות האמיתית כולה, זו התובעת מהאדם המאמין: אחריות, צדק ומוסריות.