שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום: וואלה! יהדות עם פרויקט מיוחד, בכל יום מקבץ הלכות ומנהגים לחג הפסח, מתורתו של ראש אבות בתי הדין במרוקו, האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א - חלק י'.
חלק א': כיצד צריכים לנקות את החמץ בבית?
חלק ב': אפשר לתת "קמחא דפסחא" מכספי מעשרות?
חלק ג': מה נהגו החסידים שלא לעשות בימי שני ורביעי?
חלק ד': מתי אסור ללכת לישון?
חלק ה': יש לך כמה בתים, כיצד תבדוק בהם את החמץ?
חלק ו': מתי מברכים ברכת האילנות באוסטרליה?
חלק ז': מהו המקור להחביא עשרה פתיתי חמץ?
חלק ח': איך מנקים בית מלון לפסח?
חלק ט': מותר לשלוח שליחים לבטל לנו את החמץ?
שריפת חמץ
- שורפין החמץ קודם זמן איסורו, כדי שהשרפה וגם הביטול שאחריו יהיו בזמן היתר, שעדיין החמץ שלו. ונכון לכתחילה להשאיר כזית חמץ ולבערו בשרפה, כדי לקיים מצות "תשביתו" כתיקונה. ואם נתאחר הזמן ואינו יכול לשרפו, יבטל מתחילה ואחר כך ישרוף. ונוהגים לשרוף החמץ ביום.
(והטעם דמבטלים שתי פעמים, הן בלילה אחר הבדיקה והן ביום אחר השריפה, [עיין בטור ובמשנה ברורה סקיא] דלא רצו לסמוך על ביטול היום לחוד, שמא ישכח מלבטל עד שעה שישית. ובביטול שבלילה לא סגי, דלא ביטל החמץ שהשאיר או שקנה ביד בבוקר).
- מי שהיה טרוד וצריך לילך לעסקיו בערב פסח, ולא יהיה בביתו קודם זמן שריפת חמץ, וגם במקומו לא יוכל לשרוף החמץ קודם זמנה, יכול לשרוף החמץ בעצמו מיד בבוקר. וקודם זמן שריפת חמץ יבטל החמץ במקום שהוא, ואם אינו יכול לשרוף החמץ בעצמו אלא על ידי שליח, אזי יודיע השליח על ידי הטלפון אחר השריפה, כדי שבעל הבית יבטל החמץ אחר השריפה.
- אסור לעשות מלאכה משיגיע זמן שריפת חמץ, דהיינו מתחילת שעה שישית עד שישרוף החמץ. ומכל מקום, היינו דווקא מלאכה שאינה שייכת לפסח. אבל מלאכה השייכת לפסח, שרי. ויש אומרים דאין צריך להחמיר על זה אלא בחצי שעה קודם סוף זמן שריפת חמץ.
- לא יזרוק לתוך האש נפט או שאר דברים שפוגמים את החמץ, עד לאחר שנשרף ממנו לכל הפחות כזית מהחמץ. כי אם יזרוק נפט, יפגם מאכילת כלב ולא יקיים מצות "תשביתו" על ידי שריפה. שהרי כבר נסרח ונפגם החמץ ושוב אין עליו חיוב שריפה. אלא ישפוך סמוך לה ולא על החמץ ממש.
- יש חקירה באחרונים האם שריפת חמץ צריכה להיות דוקא ביד ימין או אפשר גם ביד שמאל, ומובא ברבותינו שדוקא לולב ודבר שמברך עליו צריך להיות ביד ימין, אבל שריפת חמץ אפשר בשתי ידיים ולא דווקא בימין.
- ושורפים את החמץ עד שנעשה פחמים.
- כשהגיע זמן שריפת החמץ לא יעשה שום מלאכה, רק יקיים דברי רבותינו באימה ויראה ושמחה מרובה.
- מי שיש לו הרבה חמץ לשרוף, וקשה לו לשרוף את הכל, ישרוף לפחות את העשרה פתיתים של בדיקת חמץ ויקיים בזה את מצות "תשביתו" כתיקונה.
- מי שאין לו חמץ, יקנה כזית חמץ וישרפו באש לקיים מצות "תשביתו".
- ביעור חמץ, אפילו שאפשר לבער בעוד דרכים, המצוה המהודרת לבער את החמץ בשריפה, דומיא דנותר שהיה נשרף ביום.
- אחרי ששרף את החמץ ינער את הכיסים שלו.
- אם אין לאדם שום דבר של חמץ לשרוף, ישרוף לפחות הכלים שחיפש איתם את החמץ, כך שלא ישכח ממנו מצות שריפת חמץ.
- קודם שעה שישית (שזה שעת האיסור) יכול ליתן חמצו לנכרי ואין צריך לבערו מן העולם. אבל בכל אופן טוב להניח מחמצו לכל הפחות כזית, כדי לקיים בו מצות "תשביתו" כתיקונה על ידי שריפה.
- דעת הרבה מהפוסקים שמותר לתת את חמצו לפועל נוכרי שלו, שמזונותיו עליו. אבל יזהר שלא יאכל הפועל את החמץ בביתו, כדי שלא יחשדוהו שפורע חובו בחמץ.
- וישרוף את החמץ בחצר ולא בביתו, משום שהשריפה היא כנגד הנותר, והנותר אין עושים בבית.
- אחרי השריפת חמץ יהרהר בתשובה שלמה ויאמר התפילות שנתקנו על ביטול החמץ והעיסה שבנפש האדם, שגם אותם מכוון לבער מן הארץ.
שליח לשריפת החמץ
- לכתחילה ישרוף האדם את החמץ שלו, דמצוה בו יותר מבשלוחו. ואם אנוס הוא, יתן בידי שליח.
- אי אפשר לעשות גוי שליח לשרוף את החמץ, דאין שליחות לנוכרי ואין מקיים בזה מצות תשביתו.
- וכן לא יעשה שליח קטן פחות מחיוב מצות.