טו באב: איך להימנע מרווקות מאוחרת?
תופעת הרווקות המאוחרת הפכה למגיפה ישראלית שנובעת מהחשש להחמיץ בן זוג חלומי. פרשת השבוע ויום ט"ו באב החלים היום מלמדים אותנו כיצד אפשר למקסם את הקיים מבלי לחשוש מהפסד עתידי
תופעת הרווקות המאוחרת הפכה למגיפה ישראלית שנובעת מהחשש להחמיץ בן זוג חלומי. פרשת השבוע ויום ט"ו באב החלים היום מלמדים אותנו כיצד אפשר למקסם את הקיים מבלי לחשוש מהפסד עתידי
משה מקבל עבור העם את התורה, עמל על תיקונו, מביא אותו אל הארץ אך לא נכנס. לפעמים נדמה שבמסע הארוך לתיקון החברה הישראלית אין סיכוי שנראה את קו הסיום. אך 'תודעת נבו' לא חייבת להיות טרגית, אפשר לעמול על הערכים ועל הגשמתם מבלי שנצפה לתוצאות מיידיות
אותם קיטורים, נרגנות ותחושת מרירות שליוו את עם ישראל במדבר וגרמו לו לוותר על הכניסה לארץ, היא זו שהחריבה את בית המקדש השני, והיא זו שעלינו לשפר ולתקן על מנת לבנות אותו מחדש
גונבים לנו את הגז, הקוטג' עולה יותר מדירה ועל הדירה כבר הפסקו לחלום ממזמן. בשביל נבואת חורבן טובה לא צריך לפתוח תנ"ך. אך שחיתות לא מצביעה רק על בעיה במנהיגות, אלא על החברה שלנו. ט' באב הוא יום כיפורים לאומי בו נדרש מאיתנו להסתכל במראה
האיראנים הצליחו במשימתם, כיוון שהיא נגעה להם אישית וברמה רצינית יותר מאשר למעצמות. גם אנחנו יכולים להצליח לעמוד במשימותינו, אף בעתות קושי ומשבר, אם נפנים את החשיבות שלהן עבורנו. או אז נפעיל מחשבה יצירתית ומשמעת עצמית, ונצליח ללכת עד הסוף הטוב
לפני הכניסה לארץ כועס משה על השבטים שלא רוצים להיכנס לכנען ופוגעים במורל העם. רק אחרי שהם נשבעים שיצטרפו למלחמה, משה מתרצה. כיום יש שבטים שלא לוקחים חלק במשימת הגנת המולדת. מה הם יסבירו למשה? כיצד הם עומדים לפני אלוהים במשפט על ההשתמטות שלהם?
למרות שהתורה משבחת את פעולת הקנאות של פנחס פעמים רבות דווקא האיפוק הוא המומלץ. הקנאות הטילה אסון כבד על העם בימי בית שני, שאת חורבנו אנו מבכים בימי בין המיצרים
השבוע ציינו את יום השנה למותו של בנימין זאב הרצל, יהודי עם חזון שנאמר עליו לא פעם כי מזלו שנפטר לפני שהתחיל החלק המעשי של הציונות. בפרשה אנו לומדים על שני סוגי מנהיגים אלו עם החזון ואלו עם המעשה
התמורות שחלו במעמד הנשים הן חלק מתהליך מבורך של התקדמות האנושות, ואסור שחששות מופרזים בענייני צניעות יחזירו את הגלגל אחורנית. הניסיון מלמד שרבנים הפועלים באובססיביות למען הפרדה מגדרית ולחיזוק הצניעות, אינם בהכרח חסינים יותר
גם אנחנו מקנאים בתרבות העמים ומאמצים חלקים של תרבותם. האם זה מגיע ממקום של בטחון עצמי ויכולת להשראה הדדית? או האם יש כאן התבטלות, קינאה ומצב שיכול להידרדר לקנאות ולרצחנות?