פרשת משפטים: האמונה היהודית מעניקה מוטיבציה לפעול למען האחר
האמונה הדתית לא רק דורשת עשייה, אלא גם מעניקה תעצומות נפש לפעול למען האחר חרף הקשיים והוויתורים שכרוכים בכך
האמונה הדתית לא רק דורשת עשייה, אלא גם מעניקה תעצומות נפש לפעול למען האחר חרף הקשיים והוויתורים שכרוכים בכך
שרת התרבות מנסה לסייג את חופש הביטוי של דעות שאינן לרוחה, החולקים עליה מדביקים לה תוויות של פשיזם, וכשהיא נושאת דברים, הם לא מוכנים להקשיב להם. אין אפשרות להגיע להבנה בין בעלי מחלוקת בלי הקשבה אמתית לדברי היריב
ניתן להחזיק עם ממושמע ומאוחד סביב אויב משותף, סביב איום קיומי וחדוות ניצחון הבאה מדי כמה שנים, אך לכל דבר יש גבול. העם חכם ומבין ש"החיים עצמם" במדינה מודרנית, חזקה ומפותחת במאה ה-21 הם לא רק הישרדות
גבשו צוות. תכינו רזומה. תשיגו לגיטימציה מלמעלה. תחלקו עבודה ואל תפגעו במחנה שלכם. וגם קצת צניעות לא תזיק. 10 התנאים הדרושים, לפי משה רבינו ואהרון, להובלת מחאה חברתית מוצלחת
לצד האבל על הליכתם של מנהיגים וגיבורי תרבות, אנו רואים את צמיחתם של מנהיגים חדשים המתאימים להנהגה מהיותם לוחמי צדק. אנחנו תקווה כי הם ילמדו ממשה ולא יחפשו את הג'וב הבא, אלא את התקווה לחירות ואת הרמת הראש מעל לשגרה של העבודה הקשה
יעקב יכול היה לעזוב את העולם בנימה חיובית עם כל בניו, אך את מעשיהם הרעים של שמעון ולוי הוא לא היה מוכן לטאטא מתחת לשטיח. למרות שאלו דבריו האחרונים אליהם, מוכיח אותם יעקב ומבקש להזכיר כ-ישר-אל ההולך בדרך היושרה והאמת
כישלונותיהם של אחי יוסף מלמדים על חשיבות ההתאפקות. חוסר היכולת שלהם להתאפק, שהביא אותם להיפטר מיוסף, כישלון בהתאפקות שהמיט קלון על יהודה, וכשל באיפוק שהביא את צרת בנימין. חוסר היכולת להתאפק הוא רעה חולה שממיטה צרות
הממשלה שלנו מרוחקת מהעם, מדיניות המונעת מאידאולוגיה הגורסת שלממשלה אין תפקיד בהתערבות בכלכלה וכי כוחות השוק כבר יעשו את שלהם. עיון בפרשת השבוע שלנו מלמד שוב עד כמה רחוקה עמדה זאת מהאידאולוגיות המקראיות
במרכזם של ימי החנוכה עומד מושג הנס, ואילו בפרשות התורה יוסף העומד בניסיון מועלה על נס. נס וניסיון הם לכאורה מושגים שאינם קשורים כלל, אך האמת היא שיש זיקה ביניהם. בכל נס מעורב גורם הניסיון, ובכל ניסיון גלומה האפשרות להיות לנס
לרוב יש שני סוגי חלומות, אלו שבאים בזמן השינה, והחלום האידיאלי - מלשון חזון. למה אנו משתמשים באותה מילה לשני המונחים הללו, השונים כל כך במהותם? ואיך כל זה קשור למתווה הגז
כל סוגי האלימות שהוזכרו בפרשה זועקים אלינו מכותרות החדשות. התורה קבעה רף מחמיר של התייחסות לאלימות לסוגיה, ושורה של הלכות נועדו למגר אותה כדי שכל אדם יעשה כמיטב יכולתו על מנת לעקור אותה מן השורש
מה הניע את תמר למעשיה? האם היא דאגה לעצמה ולביטחונה הכלכלי או פעלה מתוך חוסר ברירה? האם פעלה מתוך נקמנות או מתוך רצון טבעי להורות? מעשה תמר מעלה שאלות רבות שיכולות להצביע גם על פרשות שקורות בימים אלה
מדינת ישראל נדרשת לא אחת להכריע בשאלה האם להיכנס לעימות צבאי מול אויבים. רבים נוטים באופן אינסטינקטיבי לתמוך בתקיפה. הניסיון המצטבר שהחל עם יעקב, מלמד שלא תמיד זו האופציה הנכונה, וכי דרושה זהירות רבה בהכרעות שכאלה
ומתוך ה"אין" והויתור והלבד, נאבק יעקב וגם יכול ומצליח ואף מקבל בסוף הדרמה הזו שם חדש: 'ישראל', שמסמל את המעבר למהות חדשה ושונה לחלוטין. מה עלינו ללמוד מתוך הדברים הללו?
לבן ייסד שיטה המאפיינת רבים משונאי ישראל - מדברים אחד בפה ואחד בלב ונוקטים בחוסר יושר. העולם המערבי קצת מתקשה לעכל תופעות כאלה, ולכן הוא יכול לגלות אהדה לארגוני טרור אנטי ישראלים, גם אחרי שידע על בשרו את הטרור האסלאמי של דאע"ש
יעקב בורח פעם ראשונה בפקודת אמו ובפעם השנייה הוא בורח לאחר תקופה ממושכת בבית לבן. מה ההבדל המשמעותי בין שתי הבריחות הללו ואיך הן קשורות לתעוררות האזרחית במדינה?
האם אנשים המקפידים על קלה כחמורה, אך מדברים לשון הרע, הם טובים או רעים? האם יהודים המתנגדים לכל דבר מצווה, אך מוסרים נפשם למען המדינה הם בצד הטוב או הרע? האם מישהו יכול לשפוט את חברו? התורה מלמדת על מורכבות
תהיו קצת פחות יעקובים ויותר עשוים, צאו מהאוהלים, תראו את האחר, תשאלו שאלות ותפסיקו לפחד. כך תגלו שלפעמים מי שנתפס כאיום קיומי יכול להיות אפילו אח אובד ואוהב
מדוע הגיעו המלאכים אל ביתו של לוט בסדום דווקא בלילה ולא ביום? מדוע השחתת העיר אירעה בדיוק ביום בו התמנה לוט לשופט? ואיך כל זה שייך לקשר בין המנהיגים לחברה ולאחריות שלנו כאזרחים? הרב לוביץ' שואל ועונה
ההתנגדות לעוולות בעולם הזה היא חשובה, אבל לא החשובה ביותר. 20 שנה לאחר רצח ראש הממשלה אנחנו פועלים על מנת להילחם בתופעות של גזענות, שנאת חינם והסתה. אולם לצד זה, אל לנו לשכוח את החסד הפשוט, היומיומי
הסכסוך הפריד בין אברהם לבין לוט. אפשר רק לדמיין כמה אבנים נזרקו, כמה דברי הסתה נאמרו וכמה סכינים נשלפו, אבל בסוף הבינו שעליהם להיפרד. יש לנו ניסיון עתיק בחלוקת הארץ, בפרגמטיזם מעל אידיאולוגיה. אנחנו, כמו אברהם אבינו, צריכים להיות המבוגרים האחראים בגזרה
האווירה החגיגית והרוחנית יחד עם התקווה להתחדשות נגדעו באבחת סכין, ירי אקדח וגם בפוסטים מתלהמים בפייסבוק. מי שנושא ראשו ומביט אל האופק יודע שבשוך הקרבות, הסערות וההאשמות נצטרך לשבת ולראות לאן פנינו מועדות
במקרא לא נאמר כיצד הרג קין את הבל ובמקורותינו ניתנו כמה השערות בדבר, אך המסקנה היא אחת - האמונה הדתית יהודית צריכה להפוך את האדם לטוב יותר, רחום יותר ורודף שלום
לא רבים זוכרים אבל בתורה מופיעים שני סיפורי בריאה. מדוע התורה מציגה בפנינו כבר על ההתחלה שני סיפורים סותרים? שני סיפורים בהם דמות האדם כל כך שונה? ומה ניתן ללמוד מכך?
רבים מנסים למשוך אנשים לחזור בתשובה משיקולי כדאיות: "תראה את היופי של חיי המשפחה אצל מי ששומרים מצוות". קהלת לא מדבר ברטוריקה הזו. הוא יודע ששמירת מצוות עשויה להיות רוויות עונג, אך בה במידה היא עלולה לתבוע מחיר בוויתורים על נוחות ותענוגות בעולם הזה
פרשתנו מסתיימת באחד האירועים הטרגיים ביותר במקרא משה, המנהיג הגדול של עם ישראל, נותר למות על הר נבו ולהביט מרחוק על עמו נכנס לארץ בלעדיו. מדוע הושאר משה מאחור?
רוב הפרשנים טוענים כי אברהם אבינו עמד בכל הנסיונות: ברית בין הבתרים, הרעב בארץ כנען, מלחמת המלכים, ברית המילה ועוד. האם הוא מצליח גם בניסיון האחרון? ערן ברוך חושש לא