אל תהיה כועס, היה חכם
הרמב"ם טען כי חטאו החמור של משה היה בכך שכעס על בני ישראל. כשאנו כועסים, יש לבדוק האם הכעס על האחר מוצדק או שאנו כועסים על עצמינו. לעיתים קרובות אדם הכועס על עצמו, תולה את האשמה באחר, מפני שקשה לו לחיות עם האשמה עצמית
הרמב"ם טען כי חטאו החמור של משה היה בכך שכעס על בני ישראל. כשאנו כועסים, יש לבדוק האם הכעס על האחר מוצדק או שאנו כועסים על עצמינו. לעיתים קרובות אדם הכועס על עצמו, תולה את האשמה באחר, מפני שקשה לו לחיות עם האשמה עצמית
בימים בהם המחלוקות מתנהלות "על במת התיאטרון", צריך לזכור כי גם בציבור הדתי ובעולם הרבנות תופעת המחלוקת רבה והולכת. הדבר המעניין הוא שבמחלוקות רבות, החולקים בטוחים שכוונתם לשם שמים, אולם בעיני המתבונן מבחוץ מתרבה חילול שם שמים
המחלוקת של קרח הפכה למטבע לשון בעברית. סמל של מחלוקת רעה. מחלוקת אמיתית על השקפת עולם היא ראויה, אך למחלוקת עם אינטרסים אישיים, יש בה פוטנציאל נפיץ וצריך להיזהר מאד. אז איך מזהים אותה?
מדוע לא מוכנים לשמוע אותנו? מדוע הנרטיב הפלסטיני מצליח? מדוע ההסברה הישראלית כושלת? איך אנחנו נראים לעצמינו? פרשת המרגלים מציעה בפנינו כמה תובנות יסוד בנוגע למציאות שלנו, ומה יש לעשות איתה
כילד, לא הבנתי את "חטא המרגלים", שלחתם אותם להביא מודיעין. הם נסעו, הסתכלו, עשו עבודה יסודית, סיפרו את האמת ואז מענישים אותם. רציתם שישקרו? העמים בכנען אכן חזקים. למה העונש? הבעיה היא כמובן בפרשנות ולא במידע
בפרשה יש שתי גישות, יהושע הוא דמות ממסדית מובהקת, לעומת משה שלא דורש ריכוז סמכויות דתי. הרבנות נאבקת על שימור הסמכויות בידיה והרבנים המקומיים חייבים לקבל את תכתיביה, כמו הניסיון להפסיק את עבודתו של הרב ריסקין שאינו מתיישר לקו הנוקשה של הרבנים החרדים
בסוף הפרשה מובא סיפורה של מרים שמדברת על האישה הכושית שלקח משה. העניין לא ברור, האם ציפורה אשת משה היא כושית? האם לקח אישה אחרת? ומה הבעיה עם צבע עורה? אביא קצת מהפירושים שניתנו, ואולי אתם, הקוראים, תבינו דבר מתוך דבר