פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוצחים משוחררים וההומניסטים בישראל שותקים

      הומניזם: האדם הוא תכלית הכל. הוא מגדיר מה מוסרי ומה לא. פעם הרעיון הזה הפך עולמות. החטא הגדול בהומניזים הוא הרצח ועכשיו רוצחים משוחררים לחופשי וההומניסטים שותקים

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      (צילום: ShutterStock)

      הבור ריק אין בו מים ורשימת הנרצחים ארוכה

      בניין ופיגומים. איש על הברכיים. בן 67. בונה ריצפה. בחוץ אביב. גרזן מונף. איש נגמר.

      יום שישי. איש בן ארבעים. מגדל תמרים בחום של הבקעה. כמה שעות אחרי האיש הופך גופה מוסתרת בתוך כרם שאיש אחר החביא כדי שלא יידעו.

      יום שישי. בוקר. רמלה. שני אנשים ישנים. בדירה ליד כמה אנשים משפצים. פורצים. שני אנשים נדקרים בשנתם. אחר כך לוקחים להם את האוזניים כדי שיידעו כולם שטאלב ומוחמד היו פה.

      שני מורים מצטיינים. לו יש חמישה ילדים בבית. היא בת שירות לאומי. מטיילים בגלבוע. אבנים ומקלות וסכינים. שני מורים מוטלים בתוך בור מים ריק. והבור ריק אין בו מים. ורשימת הנרצחים ארוכה.

      בוואלה! יהדות לא מפחדים משאלות

      יש לך שני עמים בבטן כשאחד יקום שני ייפול

      ובפרשת השבוע בבטן של רבקה שני תאומים מתרוצצים. אחד אדמוני יודע ציד ואיש שדה. יודע שימות בסוף ולא מוצא טעם בבכורה. האחר תם יושב אוהלים, תופס את אחיו בעקב לפני שהם נפרדים בלידה. לוקח בכורה ומקבל ברכה במירמה. יש לך שני עמים בבטן, רבקה, וכשיפרדו ממך יהפכו לשני לאומים. כשאחד יקום שני ייפול.

      ערב. הכביש בדרך לכלא עופר. כביש 443. תחילת סתיו. בתים על צלע הר מרחוק. חומות. מחסום ושוטרות צבאיות. אוטובוסים ורוצחים יושבים צפוף על כסאות. שוטרים צבאיים בדלתות. נהגים עייפים. פלשים של מצלמות מאירים את החושך בהבזקים. עכשיו ינוחו לילה ומחר האוטובוסים ייקחו אותם לחגיגות גדולות על במה ומחיאות כפיים. כמו להקת רוק במסע הופעות.

      עוד בוואלה! יהדות

      תתפלאי, אבל שום רב לא מציץ לך בטבילה

      התרומות לקבר רחל, גובלות בעבודה זרה?

      החוטא הגדול והכמעט בלעדי בעולם ההומניסטי הוא הרוצח

      הומניזם- האדם הוא תכלית הכול. הוא זה שמגדיר מה מוסרי ומה לא. רעיון מרגש. פעם הרעיון הזה הפך עולמות. כל מה שמשרת את קיום האדם הוא טוב. כל מה שעוצר אותו מלהגשים את עצמו, את חירותו הוא רע. החטא הגדול מכולם הוא חטאו של מי שמפסיק את הדבר שהוא תכלית הכול- את קיומו של אדם. החוטא הגדול והכמעט בלעדי בעולם ההומניסטי הוא הרוצח. זה שמעיז לעצור את הקיום של היצור שהוא תכלית הכול- האדם.

      בישראל, אצל חלק גדול מנושאי הדגל ההומניסטי יש סתירה פנימית בין התפיסה שהאדם הוא תכלית הכול לבין עצם השייכות לעם וללאום. יש ביקורתיות חדה על מותם של אנשים במלחמות שמנהלת המדינה. ובוז עמוק כלפי אלה שהורגים בשם המדינה והלאום. בקיצור, הלאום וההומניזם כבר לא. בין שניהם יש קו הומניסטי עבה וברור. וככל שנדבר על זה בתיאטרון, בפוסטים נלהבים, בפקולטות מרובות שיח ומעגלים ופודיומים זועמים- כך נשים את עצמינו בצד הנכון של הקו. אדם נשאר אדם. אל תקרא לי עם.

      עוד בוואלה! יהדות

      האם שחרור המחבלים יביא לפיוס המיוחל?

      הפיטורים בטבע: כי שכחנו להיות בני אדם

      מאשרת בשם הלאום את שחרורם של החוטאים הגדולים ביותר

      ועכשיו רוצחים משוחררים באוטובוסים לחופשי. וההומניסטים בישראל שותקים. הם מבינים את הצער, אבל בכל זאת, אסור לשכוח את ההקשר, והרוצחים והרצח, הם חלק מקונפליקט בין שני לאומים. ומתוך ההקשר הזה ניתן למחול לו. או לשחרר אותו לפחות. עכשיו הרוצח, החוטא לא עומד בפני עצמו אלא הוא חלק מלאום. וזה נותן משמעות אחרת לחטא שלו.

      הישראליות ההומניסטית הקוסמופוליטית, זו שדוגלת ברעיונות על לאומיים ומתנגדת ללאומיות, הופכת לאומית מאד עד כדי כך שהיא מאשרת בשם הלאום את שחרורם של החוטאים הגדולים ביותר.

      עוד בוואלה! יהדות

      מעשה מגונה ולא קדוש מעונה

      אל תשחררו את המחבלים הפלסטינים

      אריה דרעי חובש את הפצעים שהותיר משה ליאון

      והשבועות עוברים ומתכוננים לחורף. גברים ונשים עם טייצים ואורות זרחניים על הבגד רצים בתל אביב בלילה. אריה דרעי חובש את הפצעים שהותיר משה ליאון. מירי רגב צועקת על משהו. ובמחשב בצפייה ישירה. ריי דונובן ממלא את החלל שהותיר שובר שורות. תכנית חדשה של עופר שכטר. רואים שם את פיני גרשון לובש בגדים של טלאטאביז בלי שהוא יודע. ורני רהב שואל זמרות אם הן עשו צבא. ולמה לא. ופורטיס בוכה כי יש ילד אוטיסט ששר על הנסיך הקטן שליבו הקטן קפא כקרח.

      מעוניינים להגיב לאהוד ברנשטיין? כנסו לכאן והגיבו

      לטורים הקודמים של אהוד ברנשטיין

      בית"ר מול הפועל - רבין מול הרב עובדיה

      אין חדש תחת השמש של הנגב

      וידוי דברים: החטאים של המאה 21

      גבריאל בלחסן: איש האמונה הבודד. בודד מדי

      תחת כיפה אחת: מתנחלים שמאלנים ונערי גבעות