"האחדות חשובה יותר מכל איום חיצוני"
רב אלוף בני גנץ בהרמת כוסית של צו פיוס: "ב 38 שנותיי בצבא חלו תמורות שהבהירו לי שהאחדות חשובה יותר מכל איום חיצוני"
רב אלוף בני גנץ בהרמת כוסית של צו פיוס: "ב 38 שנותיי בצבא חלו תמורות שהבהירו לי שהאחדות חשובה יותר מכל איום חיצוני"
מי שמלגלג על הסגידה המזרחית לחצרות מקובלים, ראוי שיזכור שגם האשכנזים מקדשים אלילים, רק שאצלם לאלילים יש ניחוח רגבי אדמה. גלית דהן קרליבך לא מבחינה בין הבאבות
שתי מחאות הובילו נשים לכבוד פרוץ הקיץ: מכנסונים ועקבים. המחאות מדגישות את האבסורד שבנהלים הללו, אבל בכל זאת, ההבדל נעוץ ביחסי הכוחות בתוך שני המוסדות. אבישי עברי יורד מהעקבים
מתחת לשגרת החיים החדשים יש גלד מדמם: הגירוש מגוש קטיף ריסק ילדות ונעורים של בוגרים שמתקשים להתמודד גם היום עם טראומת העבר. קרני אלדד סופרת עשור להתנתקות
פעם זה נשמע בדיוני: בני אדם שעיניהם מחוברות למסכים? אנשים שמובלים בדרכם ע"י אפליקציות? ילדים שלא יודעים לשחק תופסת? גלית דהן קרליבך מוכנה להיות ההורה הרשע שלא מרשה סמארטפון ובלבד שתציל את הילד
אריאל זילבר, התערוכה של אנשי חברון, עמיר בניון ועוד רבים רבים, לא נהנים מעצומות תמיכה של אמנים ישראלים כשהם אומרים משהו שחורג מהתקן. אלישיב רייכנר חושב שאנחנו קהל במופע צביעות אמנותית
בצו פיוס שאלו אנשי ספר מובהקים מיהו הספר אותו הם מכתירים בתואר "כל ישראלי", כלומר, איקוני, או כזה שמתאר את הוויה המהבילה שלנו, באופן הקולע ביותר. גילית חומסקי, גואל פינטו, קרני אלדד, גלית דהן קרליבך, יעקב אייכלר, רועי צ'יקי ארד ועטרה אופק נענו לקריאה
אליטות חדשות? רק זה חסר לנו. גלית דהן קרליבך, גאה בצד המזרחי שלה אבל לא בזה שדווקא מוצג ב"ערסים ופריחות". לנו, המזרחים היא אומרת יש הרבה יותר מה להציע מאוכל טוב ומזג חם
את פועלו של חבר הכנסת אורי אורבך אי אפשר לתאר במילים. אז ב"צו פיוס" החליטו להנציח אותו בדרך מיוחדת ומקורית: משחק כדורגל. "אין דבר חוצה תפיסות עולם יותר מכדורגל"
המערכת צריכה לשאוף לגדל תלמידים שמכירים שתי שיטות לפתוח את הבוקר: בתפילה או במפגש חברים. מכתב פתוח לשר החינוך הנכנס, נפתלי בנט
המפגש הראשון של ילד חילוני עם היהדות מתרחש בגן, האם לא כדאי לדאוג שהוא יכלול יותר מ"פטיש מסמר ניקח מהר"? אולי אפילו פרשנות חילונית לסיפורי התורה והחגים? עדי רובינשטיין לא אוהב לראות גן סגור. רוחנית
במקום לחנך שהאחר הוא אני, הצב את האחר בעמדת מפתח בדיוק כמו זו שלך. כשמנהל בית הספר הוא שחור, הילדים כבר פחות רואים בו "כושי" אלא דמות חינוכית
כולם מאויימים מכך שבנט יגיע למשרד החינוך, ומנמיכים ציפיות. אבל המצב גרוע כל כך, כבר שנים רבות, שמכאן אפשר רק להמריא. עדי רובינשטיין מתנחם בפרויד
מחנה אחד. 11 ימים. 100 אנשים שונים. לא, זו אינה תוכנית ריאליטי חדשה מדובר בדרך מקורית להכיר את האחר וליצירת דיאלוג מעניין בין בני נוער. הכירו את מחנה הקיץ של צו פיוס. גרסת קיץ 2015
הנטייה להאשמת הקורבן תלויה באידאולוגיה שאתה מנסה לקדם - אבישי עברי ערך ניסוי פייסבוק וגילה חוסר עקביות שפירושו חוסר רגישות לזולת
לבנות קהילה ובית ספר בישראל תהליך מתמשך של אתגר: סיפורו של בית הספר 'קשת' מזכרת בתיה מזווית אישית - איך אסייע לילדיי ליצור זהות יהודית-ישראלית פחות מפוצלת? איך אפשר לשלב בין החלקים כך שלא יחוו כמנוגדים או כמפריעים זה לזה?
טקס יום הזיכרון לחיילי צה"ל הוא טקס אסטטי שלא לוקח בחשבון את האופנים השונים בהן מתאבלים אזרחי ישראל, למרות החשיבות שבריטואל
להיות רב בבית ספר משותף זה אומר להתמודד בכל יום עם דילמות חינוכיות וערכיות, ולהבין את משמעות התפילה, הברכות, האמונה הדתית, התרבות החילונית באור חדש. הרב יאיר שטראוס, רב בית הספר אליקים, חושף את האמת על החיים בחדר מורים מעורבב
מדוע מכניסים הישראלים את השואה אל הסלון הביתי, ולא מסתפקים בטקס הממלכתי בטלוויזיה? שלהבת רובין מארחת בת דור שני לשואה, ב"זיכרון בסלון"
קשה מאוד לשחרר כשאתה אב לבן ולבת. כשאתה יודע שעוד צפויות לך שנות חרדה כשהוא יהיה בצבא, וכשהיא תצא לבלות עם חברות בעיר הגדולה והמסוכנת. קשה לשחרר כשאתה שומע על ילדים אחרים, בני מהגרים ובני עניים. ובכל זאת, מוכרחים
באין מקדש, אפשר היה להתמקד בציוויים מועילים לא פחות כמו "קמחא דפיסחא" ו"וזכרתם את הגר", אך יש חבר'ה שכמהים לבניין המקדש וחוששים שנשכח איך מעלים על המזבח קורבנות. עינת ברזילי מאוכזבת מאוהבי הארץ ששכחו כי בשליחותם הם פוצעים את האדמה של הארץ שהם כה אוהבים
בואו נפתיע את עצמנו, בואו נפגוש חרדים התומכים במדינה פלסטינית, מתנחלים שמתנגדים לחוק הלאום, קיבוצניקים שרוצים את ארץ ישראל השלמה וערבים שמצביעים למפלגות ציוניות. בואו נשתחרר מהתודעה הכוזבת. נצא לחופשי
מה בעצם אני מחפשת בחינוך המשותף? אני, דתייה שרגילה למסגרות ערכיות ודתיות. מיכל ורדיגר, הורה מלווה, שואלת את עצמה שאלות קשות ויש לה גם תשובות
הרב קוק כבר חזה את כוחה ההרסני של ההפרדה בין המגזרים. אבישי עברי, אב לילדים שלומדים בבית ספר משלב, נדרש אל כתביו כדי לאשר את הבחירה שלו מחדש. אין מקום להפקרה על רקע היחס לאלוהים, ומי שלומד בבית ספר דתי, איננו פטור מתשובה
בתי הספר המשלבים דורשים גמישות מחשבתית ושאיפה לשוויון שיכולה להיות מעיקה. ובכל זאת ג'קי לוי שולח את ילדיו לבית ספר כזה, משולב, כי גם החיים שלהם משלבים
מסתבר ש-7 אחוז מן הבוחרים מחליטים למי להצביע בדרך מהרכב אל הקלפי. כך הם נראים בעיניו של המאייר שלומי צ'רקה. מי אתם בוחרים ישראלים? בחירות 2015 בצו פיוס
כמו בכל קהילה, גם כזאת יותר הומוגנית מהתקועית, יש מריבות. ככה זה כשחיים יחד. אבל גם הדתיים מבינים שעדיף לחיות עם פסל מאשר עם פסל שבור, קהילה חצויה וריב סמיך באויר